הפחתת מספר שעות העבודה של המועסקים קיימת ברוב המדינות המפותחות והיא אחת התופעות הבולטות במאה ה-20, כפועל יוצא של התפתחויות אידיאולוגיות וטכנולוגיות שקבעו נורמות חדשות ביחסי העבודה.

עבודת סמינריון זו בוחנת את הקשר בין וורקוהוליזם לבין תיאוריות ההתקשרות.

במהלך הדרגתי הופחת במדינות המערב מספר שעות העבודה השבועיות, עד ל-38 שעות בממוצע במדינות האיחוד האירופי. ניסיונות מוקדמים להסביר את התנהגות בשוקי עבודה, נסמכים על ההנחה כי אנשים מושפעים ממספר שעות העבודה כאשר היכולת של עובד להגיע לידי איזון תלויה בשעות עבודה גמישות. למרבית העובדים מסגרת שעות העבודה הנה מאולצת וכי יש המעוניינים לצמצם את שעות העבודה או להגדיל את מספר שעות העבודה.

על אף העובדה כי עובדים רבים, עובדים שעות ארוכות, ישנם עובדים אשר עושים זאת מאחר והם חשים כי העבודה היא המקור היחיד המוביל לסיפוק. כתוצאה מכך, הם מזניחים תחומי חיים אחרים.

עבודת מחקר זו עוסקת בשאלת הקשר בין וורקוהוליזם לבין תיאוריות ההתקשרות.
מטרתו של המחקר הנוכחי היה לבחון את הקשר בין וורקוהוליזם לבין תיאוריות ההתקשרות.

השאלה המחקרית נבדקה בקרב מדגם של נחקרים עובדים, גברים ונשים, נשואים ברובם, מרביתם מכהנים בתפקידים ניהוליים ועובדים כ 50 שעות שבועיות.

כמו כן, כלי המחקר היה שאלון, אשר נחלק לשני חלקים: שאלון וורקוהוליזם ושאלון סגנונות התקשרות.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר שגברים הם וורקוהוליסטיים יותר מנשים באופן מובהק. כלומר גברים מעורבים יותר בעבודה, נהנים יותר ובעל דחף רב יותר לעבוד לעומת נשים.