תוקפנות / אלימות מוגדרת כפעולה המלווה בכוונה שקולה לפגוע בזולת ולהזיק לו. תוקפנות / אלימות היא כל התנהגות פיסית או מילולית שמבוצעת בכוונה לפגוע במישהו באופן פיסי או פסיכולוגי.

סקירה הבוחנת את הקשר שבין התנהגות תוקפנית לבין הנטייה להומופוביה והיחס לפגועי נפש, תוך הגדרת המושגים הרלוונטיים.

ניתן למצוא הצעות שונות להגדרת האלימות. הגדרות אלה מתייחסות כולן הן  להתנהגות התוקפן והן לכוונתו. אלימות, על פי אבן שושן, היא "תוקפנות, שימוש בכוח".

תיאוריות המסבירות את תופעת האלימות הנוגעות ליחיד, הן מתחום הפסיכולוגיה וניתן לסווגן לשתי קטגוריות: תיאוריית תסכול תוקפנות ותיאוריית הלמידה. התיאוריות הנוגעות לקבוצה הן תיאוריות סוציולוגיות כמו התנהגות המון והאפיזודה האלימה

תופעת ההומוסקסואליות מופיעה בתנ"ך באופן ברור בפרשת מעשה סדום, פרשה בה הצטיירה ההומוסקסואליות כפעילות אלימה, אגרסיבית ואסורה. בעקבות הפרשה נקבעו מספר גזירות ואיסורים אשר עיצבו וגיבשו השקפות נוצריות בהמשך.

'הומופוביה', מונח שהוטבע בשנת 1967 על-ידי Weinberg והוגדרה כ"פחד וסלידה משהייה במחיצתם של הומוסקסואלים.

הפרעה נפשית הנה "תסמונת או תבנית התנהגותית או פסיכולוגית בעלת משמעות קלינית, המופיעה בפרט ומלווה באופן טיפוסי בסבל או בפגימה או בנכות.."

נמצא שקיים קשר שלילי בין רמת דתיות לאלימות / תוקפנות. היות והקשר בין תוקפנות לבין נטייה הומופובית כבר הובהר, נראה כי תוקפנות תשפיע יותר בקרב חילוניים, לעומת דתיים, על הנטייה להומופוביה, בשל הממד האישיותי הטבוע  בקרב החילוניים לעומת הדתיים.