יסודות הסיעוד נשענים על תורתה של האחות המיתולוגית פלורנס נייטינגייל, אשר שימשה גם כמודל לתכניות הכשרה בסיעוד בסיסי אשר עיקרו היה בסעד האדם החולה על ערש מיטתו.

סקירת ספרות זו בוחנת את הקשר בין הרמה המקצועית לתפיסת התפקיד הסיעודי של האחות.

ההתקדמות הטכנולוגית המהירה בשדה הרפואה חשפה את העוסקים בסיעוד לפעילות מקצועית מגוונת ומאתגרת מצד אחד, אך גם כזו שהינה כרוכה בנשיאה באחריות אישית בביצוע העבודה השגרתית מול ציבור החולים.

בשנים האחרונות התפתח הסיעוד כמקצוע המעורב בעשייה הרפואית מבחינות רבות, בעיקר מבחינה אקדמאית. כך, למשל, מרבית בוגרי תוכניות ההכשרה בסיעוד הם בוגרי תואר ראשון במדינות רבות בעולם, וביניהן ישראל, כאשר מספר גדול של בוגרים פונים ללימודי תואר שני בתחום הסיעוד.

קודי האתיקה מחייבים התנהלות על פי ערכי ליבה כאשר בקרב אחיות קיים  צורך להבין  מה מגדיר במפורש אחות טובה: (1) תכונות אישיות (אכפתיות,להיות נוכח, חמלה, כבוד עצמי ועוד); (2) מקצועית; (3) בסיס הידע; ו (4) מיומנות מקצועית

בעבר פותח מודל של טיפול סיעודי אישי, שכותרתו הייתה "להכיר את החולה". המודל תיאר כיצד אחיות רשאיות לשלב בטיפול שלהן את  חוויות המטופלים. מודל זה סיפק קריטריונים להבחנה מהו סיעוד טוב, כגון: מערכת יחסים בין מטופל-אחות, פיתוח אימון, אכפתיות  ועוד.

מושג העצמי המקצועי באופן כללי, וספציפית במקצוע הסיעוד זכה לעניין ולדיון בקרב החוקרים. סיעוד הינה פעילות מוסמכת, שבה הרמה המקצועית של האחות קובעת את איכות הטיפול שלה בחולים.

ההשכלה המקצועית של האחות צריכה לקדם את הרכישה הקוגניטיבית של ידע וכישורים, ולפיכך את ההשגה של מושג עצמי מקצועי מציאותי וחיובי. כמו כן, ההשכלה גם משפיעה על המימד הרגשי של האחות במובן זה שהיא מגבירה את הדימוי העצמי שלה, ודימוי עצמי חיובי, קרוב לוודאי, תורם למושג עצמי מקצועי חיובי.