הפרעות אכילה הן הפרעות פסיכיאטריות, המתאפיינות בהתנהגות של אכילה חריגה. הנפוצות מביניהן הן האנורקסיה נרבוזה, הבולימיה נרבוזה והפרעות אכילה לא ספציפיות הכוללות גם אכילה זללנית והשמנה

סקירת ספרות זו בוחנת את הקשר בין הערכה עצמית לבין בקשת עזרה בקרב הלוקים בבולימיה.

בולמיה נרבוזה היא הפרעת אכילה שהוכרה מבחינה קלינית רק ב-1979; לפני כן כמעט לא דנו בה, אף שהייתה קיימת. בולמיה נרבוזה היא מצב שבו החולה נתקפת בבולמוס של זלילה וצורכת כמויות אדירות של מזון. לאחר מכן מגיע שלב "ההיטהרות", שבו היא גורמת לעצמה להקיא ולשלשל.

הערכה עצמית- מתייחסת להערכות חיוביות או שליליות שלנו את עצמנו. הרגשת ערך עצמי לעומת הערכה העצמית אינה תכונה קבועה בסלע, היא משתנה בהתאם להצלחות והכישלונות שלנו.

הערכה העצמית של הפרט משקפת את הדימוי העצמי של הפרט כלפי עצמו, דימוי עצמי נקבע לרוב על פי הצלחות הפרט בשטחי חיים כגון: עבודה, זוגיות, קשרי חברות ועוד. השדה הסמנטי של הערכה עצמית כולל מושגים כמו דימוי עצמי, זהות אישית, הנעה פנימית וחשוב להדגיש כי הערכה עצמית נקבעת באמצעות יחסי הגומלין בין יחס הסביבה לפרט לבין פרשנות הפרט את עצמו לתגובות אלה.

הערכתו העצמית של הפרט מניעה אותו לבקש עזרה כאשר פרטים בעלי הערכה עצמית גבוהה, בדרך כלל ימעטו לבקש עזרה ואילו פרטים בעלי הערכה עצמית נמוכה יבקשו עזרה  לעיתים קרובות. כלומר  פרטים בעלי הערכה עצמית גבוהה ימעטו לבקש עזרה לבעיות פסיכיאטריות או ימעטו לבקש עזרה מהקולגות שלהם במשרד וכדומה.

הנכונות לפנות לטיפול או לבקשת עזרה מקצועית בעת מצוקה זו או אחרת תלויים משתנים רבים ואחד מהם הוא משתנה,  הערכה עצמית. היות והמחקר הנוכחי דן בהערכתו העצמית של המטופל והשפעותיה על הפנייה לטיפול נכון יהיה לבחון מי הם  אלו אשר יגיעו לידי טיפול התנהגותי ועד כמה הערכתם העצמית תשפיע על נכונותם לפנות לטיפול.

אחד הגורמים למחלת הבולימיה הוא מידת הערכתו העצמית של הפרט. כלומר פרטים בעלי הערכה עצמית נמוכה , עשויים ללקות בבולימיה או לייתר דיוק בנות צעירות צפויות יותר לפתח בולימיה באם הערכתם העצמית נמוכה. בקרב בולמים קיים פער בין השאיפה לשלמות לבין הערכתם העצמית.