הערכה עצמית (Self esteem) משקפת את תפיסת הפרט את כישרונותיו, יכולותיו, דימויו העצמי, שוויו והתוחלת שלו להצלחה. הערכה עצמית מתבטאת באוסף האמונות והמחשבות שיש לפרט כלפי עצמו. ההערכה עצמית גבוהה וחיובית מובילה את הפרט לקראת חוויות טובות יותר, סביבה טובה יותר ומציאות טובה יותר.

סקירת ספרות זו בוחנת את הקשר בין הערכה עצמית ובקשת עזרה בקרב עירוניים לעומת קיבוצניקים

אנשים מסוימים יפנו בבקשת עזרה כאשר יתמודדו עם מצוקה מסוימת , לעומת אחרים אשר ימנעו גם בעת מצוקה כבדה.

יכולתו של הפרט לבקשת עזרה מוסברת על ידי מגוון של גורמים ומאפיינים: יש הטוענים כי יכולת לבקשת עזרה נובעת ממינו או גילו של הפרט.

הסבר מקובל ליכולת לבקש עזרה, הוא שהפרט המבקש עזרה מונע על ידי הערכתו העצמית כלומר הנמכת הערכה עצמית מניעה את הפרט לבקש עזרה לעומת פרט בעל הערכה עצמית גבוהה אשר ימנע מלבקש עזרה, שכן בעת בקשת העזרה הוא מאבד מהערכתו העצמית. ואכן מחקרים שנערכו בנושא.

החברה הישראלית כוללת לפחות שתי חברות המייצגות במידה מסוימת שתי מערכות תרבותיות – החברה העירונית והחברה הקיבוצית. שתי מערכות תרבותיות אלה נבדלות וקיימים מדדים שונים לבחינת ההבדלים ביניהן.

המסגרת הקיבוצית נבדלת מהמסגרת העירונית מבחינות רבות. המסגרת הקיבוצית הנה מערכת בעלת אידיאולוגיה שוויוניות לכאורה אך מחקר זה

מוצא כי אידיאולוגיה שוויונית זו ריקה מתון ובגדר סיסמא בלבד מאחר וקיימים הבדלים בין בני ובנות קיבוץ הכול הקשור למערכות התרבותיות, הפוליטיות והתעסוקתיות, כאשר בנות הקיבוץ  מנותבות לעבודות בעלות אופי נשי כמו טיפול בילדים ומכאן שנשים וגברים לא מתחלקים באופן שווה בחיי הכלכלה והפוליטיקה הקיבוציים.