העצמת מורים הנה מרכיב קריטי במאמצים לשיפור הסביבה המקצועית בבתי ספר, אולם לשם יצירת סביבת עבודה מעצימה עבור מורים, יש לבחון כיצד מושפעת העצמת המורים מסגנונות הניהול של מנהל בית הספר.

עבודת סמינריון זו בוחנת את הקשר בין העצמה לבין סגנון מנהיגות ומסוגלות עצמית בקרב מורים.

בדיקה מסוג זה נערכה במחקרם של בודריאס, ברונט ומורין אשר מצאו כי מורים מאמינים שהם מועצמים יותר כאשר מנהלי בית הספר מבנים את הארגון כמשאב אנושי ומגלים מנהיגות מתוך מסגרת זו.

הצלחה חינוכית בבתי- ספר תלויה במידה רבה ביכולת המורה ללמד ולהוות מודל חינוכי טוב בעבור תלמידיו. על בסיס הנחה זו, נראה כי דרושה הבנה מעמיקה של תהליכי ההעצמה ופיתוח תחושת מסוגלותם העצמית של מורים, על- מנת שאלו יוכלו להתמודד עם האתגרים הרבים שהעבודה החינוכית מזמנת עבורם.

המחקר הנוכחי מבקש לבחון את הקשר בין העצמה לבין סגנון מנהיגות ומסוגלות עצמית בקרב מורים. שאלות המחקר היו האם קיים קשר בין מסוגלות עצמית להעצמה בקרב מורים והאם קיים קשר בין סגנון מנהיגות לבין העצמה אצל מורים.

השערות המחקר היו כי ימצא קשר חיובי בין סגנון מנהיגות מעצב לבין העצמה, ימצא קשר שלילי בין סגנון מנהיגות מתגמל לבין העצמה, וימצא  קשר חיובי בין מסוגלות עצמית לבין העצמה.

בעזרת ניתוח מבחנים סטטיסטיים נמצא כי קיים קשר חיובי בין סגנון מנהיגות מעצב לבין העצמה,  קיים קשר שלילי בין סגנון מנהיגות מתגמל לבין העצמה וקיים קשר חיובי בין מסוגלות עצמית לבין העצמה.