בני נוער מעורבים יותר ויותר בשימוש בסמים, כאשר גיל המשתמשים בסמים הולך ויורד. ניכרת גם עלייה במספר הבנות בקרב אוכלוסיית בני הנוער המשתמשים בסמים ובנוסף נמצא שבני נוער מגדלים ומייצרים בעצמם סמים לשימושם הפרטי וגם למכירה.

שאלת המחקר בוחנת כיצד הקשר בין העובד הסוציאלי לבני נוער מכורים לסמים משפיע על הצלחת תהליך הגמילה?

תופעת השימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים הפכה במחצית השנייה של המאה ה-20 לאחד מסימני ההיכר של תרבות הנוער בעולם המערבי שכתוצאה מהדיס-פונקציה האישית והחברתית המתלווה לשימוש לרעה בסמים ואלכוהול ברמת הפרט והחברה, הופכים אותה לאחת ההתנהגויות בעלות הסיכון הגבוה ביותר שצעירים נוטלים על עצמם כיום. מחקרים שנערכו בישראל החל מ 1970 ואילך מעריכים כי את היקף השימוש בסמים בקרב המתבגרים עלה באופן ביחס לכל החומרים הפסיכו אקטיביים, ובעיקר אלכוהול בקרב מתבגרים.מטרתו של המחקר הייתה לבחון את הקשר בין העובדים הסוציאליים לבין תהליך הגמילה של בני נוער המכורים לסמים תחת טיפולו של העו"ס.

הספרות העלתה כי תהליך גמילה יעיל, תלוי שיתוף פעולה ורצונו של המטופל, חשובה התמיכה, קשר הדוק עם המטופל, אמפתיה של המטפל, אמפטיה של עובד הסוציאלי, נחישות של עובד סוציאלי לסייע למטופל . היכולת להזדהות ולחוש אמפטיה כלפי המטופלים הוא חיוני לטיפול ומגביר את סיכויי ההחלמה.

לאור הספרות עולות המלצות לשיפור תהליך הגמילה בקרב בני נוער, בהתייחס לתפקידו של העובד הסוציאלי והם: תכנית מעקב לאחר סיום תכנית גמילה, תכנית פרקטית לכל מטופל שתעקוב אחרי התקדמות וליווי פסיכולוגי-רגשי צמוד, התאמה אישית לכל מטופל, ריבוי תכניות, גיוון, כוח אדם מוכשר, להכשיר עובדים סוציאליים רבים לנושא , לשלב עובדים סוציאליים גם בבתי ספר.