הספרות המחקרית מלמדת על חשיבותם של אנשי החינוך בשילובם של בני נוער מודרים חברתית ולכן מעלה את חשיבותו של מערך התמיכה בקרב בני נוער.

במסגרת העבודה הנוכחית, נבדק הקשר בין המאפיינים האישיים של המורים (גיל, השכלה ותפקיד חינוכי) לבין אופן הכלתם את התלמידים

הסתכלות ביקורתית על אוכלוסיית התלמידים בסיכון במערכות חינוך מפגישה אותנו עם תופעת ההדרה החברתית בחינוך. המחקר בנושא נוגע להיבטים אישיים, משפחתיים, תרבותיים ובית ספריים ומזהה אוכלוסיות מובחנות של תלמידים בהדרה.

בישראל קבוצות אלו מזוהות לעיתים עם תלמידים עולים, תלמידים ערבים ותלמידים ממעמד סוציואקונומי נמוך . "מצב סיכון" בקרב ילדים ובני נוער עלול לכלול סיכון פיזי, נפשי או רוחני. המונח "מצב סיכון" מנסה להצביע על קשר בין גורמי הסיכון ובין התוצאות בסיטואציות מסוימות. הצירוף של מצוקות קשות ומורכבות הוא שמקשה על מעברם של הצעירים לחיים כמבוגרים וגורם להדרתם.

תופעת ההדרה שוררת בעולם כולו וכן בישראל והיא מתייחסת בעיקרה לאוכלוסייה מוחלשת בעיקר באזורים מקופחים, אוכלוסייה המצמיחה קבוצת בני נוער אשר מהווים קבוצת סיכון לנשירה מבית הספרה ולנשירה מהמסגרת הנורמטיבית.

הדרה חברתית היא התהליך שבגינו קבוצות מסוימות באוכלוסייה נדחקות לשוליים ואין ביכולתם להשתתף השתתפות מלאה בחיי החברה בה הם חיים.

מטרתו של המחקר הנוכחי הייתה לבחון האם קיים קשר בין המאפיינים האישיים של המורים (גיל, השכלה ותפקיד חינוכי) לבין אופן הכלתם את התלמידים.

הבדיקה בוצעה על פי שיטת מחקר כמותית. נעשה שימוש בשאלונים אשר מודדים את המשתנים במחקר. מדגם המחקר כלל מורים, בעיקר מורות, בגילאי 30-45. מרביתן בעלות תואר ראשון וכן מורות מקצועיות.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי הספרות בתחום מקנה חשיבות רבה למאפייני המורה /איש החינוך בהכלת נוער בסיכון.