עבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את הקשר בין הדימוי העצמי ודימוי הגוף, החפצה, איכות חיים והאינטראקציה החברתית לבין הסיכוי לחלות בהפרעות אכילה.

בעשורים האחרונים הפרעות האכילה מקבלות פן שונה, אשר סיבותיו מוסברות מהדגש ששמה החברה על המראה החיצוני ועל שלמותה של האישה. מטרתו של המחקר הנוכחי, הנה לבחון את הקשר בין הדימוי העצמי ודימוי הגוף, החפצה, איכות חיים והאינטראקציה החברתית לבין הסיכוי לחלות בהפרעות אכילה
נראה כי, בנות אשר סובלות מהפרעות אכילה נמצאות בקונפליקט, כשמצד אחד הן מעוניינות מאהדת הסביבה ואילו מצד שני הן חשות כי מחיר האהדה הנו מראן החיצוני. על כן הן משתמשות בדרכים קיצוניות על מנת לעמוד באותם סטנדרטים.
הפרעת אכילה, מההיבט התרבותי, מוגדרת כהתנהגות סוטה אשר מבטאת הפרעות חמורות באופן האכילה והיא כוללת שני סוגים אבחונים מרכזיים- אנורקסיה נרבוזה ובולימיה נרבוזה.
לצורך המחקר ניבנה שאלון, אשר מטרתו לבחון כל אחד מהנושאים, עליהם אדון במחקרי. על כן חובר השאלון על פי 4 נושאים- דימוי גוף, דימוי עצמי, החפצה, איכות חיים, הפרעות אכילה ואינטראקציה חברתית. בנוסף לכך צורפו שאלות המתייחסות לנתונים דמוגרפיים של הנשאל.
הממצאים העיקריים העולים הם שקיים קשר בין דימוי עצמי ודימוי גוף לבין איכות חיים של הנחקר. כלומר דימוי עצמי גבוה ודימוי גוף גבוה מלמד על איכות חיים גבוהה. כמו כן, נמצא כי תפיסת דימוי גוף, דימוי עצמי, החפצה ואינטראקציה חברתית אינם מובילים בהכרח להפרעות אכילה.