להגירה (ירידה) מישראל סיבות רבות, ביניהן כלכליות וביטחוניות המהוות איום מתמיד על הקיום הפיסי של הישראלים. ישראל אומנם לא מדינה ענייה במיוחד, אך רמת החיים בישראל נמוכה מהרמה המקובלת במדינות מערביות.

סקירה זו עומדת על הקשר שבין הגורם הביטחוני והגורם הכלכלי לבין ההגירה (ירידה) מישראל, תוך הצגת תיאוריות המסבירות "ירידה" מישראל וסקירה של מצב ההגירה ומאפייניה בעשורים השונים ואף בתקופת המקרא.

ההגירה לארץ ישראל נתפסה כעלייה אל מקום הנמשל לפסגה, מקום שממנו ניתן רק לרדת -ומכאן הכינוי הניתן לאלה המהגרים מן הארץ. השנים הרבות שבהן נותק העם היהודי מארץ ישראל העצימו את קדושתה וחיזקו את המשמעות הערכית, הסמלית והאידיאולוגית שהוקנתה לעלייה.

הירידה מישראל – תיאוריה זו מנסה להסביר את התנודות בשיעורי הירידה  מישראל, כאשר נבדק המצב ביטחוני – כלכלי, כגורם משפיע על הנטייה לרדת מן הארץ. בין השנים – 1948 ועד 1979 מספר היורדים הגיע ל – 340 אלף איש, כאשר שיעור הירידה השנתי הממוצע הוא 4.5 לכל אלף תושבים.

תופעת ההגירה של העם היהודי החלה עם היהודי הראשון, אברהם אבי האומה אשר הגיע לארץ ישראל, הארץ בה בחר אלוהים על מנת ליצור בה עם חדש בברית חדשה. בעקבות המצב הכלכלי בארץ, אברהם יורד עם משפחתו מצרימה. היהודי הראשון הוא אפוא העולה הראשון וכן היורד הראשון. המושג "יורד" נולד בסיפורו של אברהם אבינו – היהודי הראשן, העולה הראשון והיורד הראשון גם יחד.

תופעת הירידה – עזיבת הארץ התקיימה מאז ראשית העליות והיא אינה אופיינית לתקופת המדינה בלבד. מנתונים מקוטעים על ירידה עד שנת 1912 עולה כי שיעורי הירידה עלו וירדו על פי הנסיבות. בשנים 1912 – 1914 ירדו 3160 מתוך 7888 עולים. שיעור היורדים בכל תקופת העלייה השנייה מוערך כ – 40 – 50 אחוזים מכלל העולים

שנת 1973 מסמלת שבר חסר תקדים בכל נתון שעל פיו תימדד, החל בתחום הכלכלי שהיווה משבר כלכלי וחברתי עמוק בכל מובניה של המילה, וכן במבנה המערכת המשקית ובנורמות התנהגות כלכליות – חברתיות

מאז תחילתה של אינתיפאדת אל אקצה, באוקטובר 2000 ועד לחודש אפריל 2002, חלה עלייה הדרגתית במידת הפחד של הציבור הישראלי מפני הטרור הפלסטיני. מדינת ישראל הפכה לארץ קשה ומסוכנת.