תופעת העזיבה בארגונים הנה תופעה מוכרת המתייחסת לעזיבה רצונית ולעזיבה בלתי רצונית. עזיבה בלתי רצונית באה לידי ביטוי בפיטורי העובד ואילו עזיבה רצונית באה לידי ביטוי בהיעדרויות ואיחורים ולבסוף בעזיבה בפועל.

סקירת הספרות הנוכחית דנה בבעיה עימה מתמודדים ארגונים רבים והיא עזיבת עובדים.

הספרות גורסת כי קיימת מערכת יחסים שלילית בין עזיבה רצונית / בלתי רצונית לבין פריון בעבודה. כלומר עזיבה רצונית / בלתי רצונית נקשרת באופן מובהק עם ביצועים נמוכים במסגרת העבודה.

אי ביטחון תעסוקתי מוגדר כאי ביטחון כתוצאה מאיום על המשכיות מקום העבודה.

שביעות רצון מהעבודה הנה אחד המשתנים הנחקרים ביותר בארגונים. הסיבה לכך היא כי שביעות רצון מהעבודה משפיעה על טווח רחב של התנהגויות בארגונים , תורמת לרווחת העובדים ולביצועים גבוהים. כמו כן, עובדים, שבעי רצון מהעבודה נוטים להעדר פחות לעומת עובדים אשר אינם שבעי רצון.

על פי תיאוריות מסורתיות הפרט עוזב את מקום העבודה כאשר הוא אינו מרוצה ואם קיימות חלופות אפשריות לתעסוקה. הדגש הוא על חוסר שביעות רצון, מחויבות נמוכה וחלופות תעסוקה רבות. תיאוריות אלו הביאו להצלחה חלקית בלבד ביכולת לחזות עזיבה מרצון.