קיימים יחסי גומלין טעונים בין הערבים ליהודים בחברה הישראלית לערבים בישראל, במסגרת יחסי גומלין אלו הערבי הישראלי נתפס כזר-מקומי ולנוכח תפיסה זו הערבי נדחה וממודר מן החברה הישראלית. הערבים עצמם את הזרות והניכור בחברה הישראלית היהודית.

העבודה דנה בקשר בין אונס על רקע לאומי להפיכת גוף האישה היהודייה לרכוש לאומי שמלחמה ניטשת עליו בין יהודים לערבים.

בדיקת הקשר בין אונס על רקע לאומי להפיכת גוף האישה היהודייה לרכוש לאומי שמלחמה ניטשת עליו בין יהודים לערבים, מעלה את לדיון את פעולות ארגונים כמו ארגון להב"ה, ארגונים אשר שמו להם למטרה למנוע כל זיווג אפשרי בין יהודיות לערבים. מבחינתם מדובר באונס על רקע לאומי.

הבדיקה נערכה באמצעות חלוקה לפרקים הבאים: גיוון אתני בין קבוצות, המיעוט הערבי והסכסוך הערבי-ישראלי, גזענות, אונס על רקע לאומני, מערכות יחסים בין נשים יהודיות לגברים ערבים, קמפיין ההסתה כנגד תופעת הנישואין בין יהודיות לבין ערבים, הלאמת גוף האישה וסיכום העבודה.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי  הניסיונות לאסור את היחסים בין גברים ערבים לנשים יהודיות מחד מסוכלים על ידי המחויבות לערכים דמוקרטיים ולזכויות אדם. מאידך, הכפייה של ארגון להב"ה ודומיה שלא להינשא לערבים סוללת את הדרך להמשך השנאה והעימות בין העמים, בצד זה גם מגביר את דיכוייה של האישה המייצגת רכוש, חפץ, שלל מנצחים.

אותן יהודיות מגיעות למערכת יחסים זו באמצעות כפייה "אונס" או בשל אידאולוגיה "מופרכת" לכאורה. על כן יש למנוע את תבוסת העם היהודי באמצעות מניעת התבוללות וניתנת שלל לאויב הערבי. בפועל פעילות ארגונים אלו הופכים את האישה לרכוש לאומי ואת המלחמה בין יהודים לערבים למלחמה עקובה מדם.