עם קליטתם של יהודי אתיופיה התוודעה מדינת ישראל לאופייה המיוחד והבעייתי של הקהילה האתיופית, אשר בא לידי ביטוי בקשיי קליטה, בשל רמת השכלתם הנמוכה של העולים, אי ידיעת השפה העברית, בשוני התרבותי והחזותי וכדומה. כמו כן, קיים פער בין הגברים לנשים מבחינת הניסיון התעסוקתי ומבחינת ההשכלה

סקירה זו מתמקדת בשילובם התעסוקתי ובגורמים לקשיי הקליטה של עולי אתיופיה בשוק העבודה בישראל, בעקבות מבצעי העלייה "משה" ו"שלמה". בנוסף, הסקירה כוללת נתונים כלליים אודות עליית יהודי אתיופיה, חיי העבודה באתיופיה, דרכי הכשרתם המקצועית ונושאים רלוונטיים אחרים.

תוכנית האב הראשונה  כללה שתי תקופות  של הכנה לקורסי ההכשרה המקצועית, אשר נקראו טרום-הכשרה, אחת מהן התפרסה על פני שלושה חודשים והשנייה על פני שלושה חודשים נוספים ולאחריהן הגיעה תור הקורס להכשרה מקצועית.

הקורסים נערכו בשלושה מסגרות: במסגרת פנימיתית (לצעירים), במסגרת פנים מפעלית ובמסגרת של משרד העבודה והרווחה. תוכנית זו המליצה להכשיר את עולי אתיופיה לעבודה במספר תחומים מוגדרים: חשמל ,אלקטרוניקה, התחום הסיעודי, תחום האירוח ותחום ההלבשה.

העולה האתיופי עבר תהליך של שינוי בתהליך השתלבותו התעסוקתית ואילו האישה האתיופית עברה מהפך בתהליך השתלבותה התעסוקתית.

מצב התעסוקה בקרב נשים בעת "מבצע משה" בהשוואה לגברים היה קשה יותר שכן מרבית הנשים היו מטופלות בילדים קטנים ובחלקן אף היו משפחות חד הוריות. הנשים ברובן הגדול היו חסרות השכלה ואף לא סיימו אולפן ולא עברו תכנית הכשרה. מטענן החינוכי היה דל בהשוואה לכלל האוכלוסייה ונתונים אלו העמידו אותן בתחתית סולם ההזדמנויות לרכישת מקצוע ולהשתלבות בשוק העבודה הישראלי..