ילד לקוי-שפה יכול להציג בעיות קשות בהבנה עד כדי אי זיהוי של חפץ אחד מתוך שניים, בעוד שילד לקוי-שפה אחר יבין שאלות והוראות פשוטות אך יתקשה בהבנת שאלות והוראות מורכבות.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בהקניית שפה ודיבור לילדים עם לקות שפתית.

כבר בגן ניתן לזהות סימנים בתחום השפה, התקשורת והדיבור. גננת מודעת תדע לזהות סימנים אלו  ותפנה את תשומת לב ההורים וכן תכוון אותם לאבחון  ולטיפול מקצועי.  הליקוי השפתי משפיע על ההיבט החברתי כאשר ילדים אלו בעלי הסתגלות חברתית ובשלות חברתית לקויה וחסרי מיומנות חברתית הנחוצה לשם תפיסת מצבים בדרך הנכונה וליצירת יחסים בין אישיים חיוביים הם חשים לרוב דחויים ובודדים יותר בהשוואה לילדים בעלי התפתחות תקינה .

הילד מתקשה ברכישת מיומנויות וידע חברתי – רגשי בדומה לקושי שיש לו ברכישת ידע ומיומנויות מתחומי חיים אחרים (קריאה, מיומנויות למידה). בנוסף עקב התנסויות של דחייה ושל בדידות חברתית, בעקבותיהם הילד יאמץ סגנון ודפוסי התנהגות המאפיינים ילדים בודדים ודחויים.

מכאן שקיימת חשיבות מרובה לאיתור המוקדם  של הליקויי השפתי.   על הגננת כדמות בעלת ניסיון לא להעלים עין מקשיים שפתיים של הילד.  על תהליכי האיתור להיערך על ידי הצוות החינוכי , תוך הסתייעות באנשי מקצוע נוספים מתחומים פרא-רפואיים, כגון מרפאים בעיסוק וקלינאי תקשורת.