הקונפליקט בין החסידים לבין המשכילים פרץ כאשר היו אשר נטשו את החסידות והפכו למשכילים  שכן סברו כי לימוד התורה וקיום מצוות היו חסרי תועלת , השפה העברית והידע אודות ההיסטוריה היהודית לא  חשוב, לא רלוונטי, או מתאים לרוח הזמן של העידן המודרני.

עבודת סמינריון הבוחנת את הקונפליקט בין תנועת החסידות לבין תנועת ההשכלה במאה ה-19, כלומר מהו מהות הקונפליקט בין תנועת החסידות לבין תנועת ההשכלה במאה ה-19.

החסידות היא תנועת ההתחדשות הדתית המצליחה ביותר בתולדות עם ישראל בעת החדשה. ראשיתה באמצע המאה ה-18 במזרח אירופה. החיוניות החסידית משכה את לב החוקרים, אשר בחנו את המציאות ההיסטורית בה צמחה, מנהיגי התנועה ומוסדותיה.

היו אשר נטו להסביר את צמיחת החסידות על רקע המשברים, שפקדו את קהילות ישראל במזרח אירופה, והאכזבה מהמשיחיות השבתאית, הביאו לניוונה ולהתמוטטותה של המנהיגות היהודית הקהילתית. לנוכח המשברים הללו סיפקה החסידות את צורכי הנפש היהודית המדוכאת על-ידי התעוררות דתית והקמת קהילות, שאוחדו סביב דמויות מופת כדוגמה הבעל שם טוב.

התנועה החסידית תוארה כהתעלות השיא האחרונה בתולדות השאיפה לקרבה לאלוהים. כאשר ייחודה של החסידות הנו בזיקה שבין רעיונות מופשטים, השאובים מספרי הקבלה והמוסר, לבין היציאה לממשם בחיי המעשה.

מנגד, יצאה לדרכה תנועת ההשכלה במזרח אירופה. תנועת ההשכלה הופיעה לראשונה בגרמניה בשנת 1780. ההשכלה הייתה שייכת תופעה אורבאנית מתפתחת בערים כמו ברלין, קניגסברג, ובווינה וטמנה בחובה מוזיקה, מחול, ושפות אירופיות, בעיקר גרמנית וצרפתית, עם מורים פרטיים .

מטרתה של העבודה הנוכחית הנה לבחון הקונפליקט בין תנועת החסידות לבין תנועת ההשכלה במאה ה-19, כלומר מהו מהות הקונפליקט בין תנועת החסידות לבין תנועת ההשכלה במאה ה-19.

• הבדיקה  נערכה באמצעות סקירת ספרות הדנה בחסידות על זרמיה, מקודה, רעיונותיה, מנהיגיה ופועלה.
• בהמשך נערך דיון המתאר את רעיונותיה של תנועת ההשכל ומקורה.
• הפרק השלישי דן בקונפליקט בין תנועת החסידות לבין תנועת ההשכלה במאה ה-19.
• הפרק הרביעי יציע פשרה בין התורות המנוגדות.