התנהלותם של מורדי גטו ורשה היוותה תקדים באירופה של שנת 1943 ולא בכדי הפך מרד גטו ורשה לסמל להתנגדות אנושית מרשימה. לאחר מלחמת העולם השנייה מרד גטו וורשה, הפך לנרטיב של גבורת המורדים, נרטיב מכונן אשר תאם לכינון ובניית החברה היישובית ומדינת ישראל.

נושא העבודה המוצע הנו הצגת מיתוס השואה, בדגש על סיפור "מרד גטו ורשה" בעיתונות של המגזר החילוני לעומת המגזר הדתי.

מרד גטו וורשה מהווה מרכיב משמעותי בתרבות היהודית-ישראלית, שכן הזיכרון ההיסטורי מלמד על הסיפור של העם היהודי, סבלו של העם היהודי, מלחמותיו הטרגדיות שחווה וכו. טקסי הזיכרון ופעולות ההנצחה מאחדים את העם היהודי ומובילה להתעצמות הזהות היהודית.

טקסי הזיכרון, למעשה מזכירים לכל יהודי את ההיסטוריה של העם היהודי לחוות ולהיזכר באירוע כל פעם מחדש. ימי הזיכרון , ככלל באים להזכיר אירועים חשובים שהשפיעו חזק מאוד ומשמעותי על העם היהודי ומהווים גורם חשוב בגיבוש זהותנו מפני שכל אחד ואחד חווה בקרב משפחתו או בקרב סביבתו הקרובה או רחוקה.

מטרת העבודה הייתה הצגת מיתוס השואה, בדגש על סיפור "מרד גטו ורשה" בעיתונות של המגזר החילוני לעומת המגזר הדתי.

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים אקדמיים מבוקרים , ספרות רלוונטית וניתוח כתבות.

ממצאי הבדיקה מלמד על הבדלים בהצגת המיתוס, כאשר העיתונות הדתית, מייחסת משמעות לגבורה הרוחנית וליהודים אשר התפללו לאחיהם היהודים בגטו ולא נלחמו וסיכנו את כלל יהודי הגטו וכן הדגישה כי היהודים לא הלכו את מותם "כצאן" לטבח. באופן דומה לעיתונות החילונית גם העיתונות הדתית מספרת את סיפור המרד, מדגישה את גבורת הלוחמים, מעטים מול רבים.

העיתונות החילונית בעיקר מנציחה את גבורת הלוחמים, מהללת את גבורתם, מפרטת אודות הגבורה הבלתי נתפסת מול הצורר הנאצי. מאידך נמצאו גם כתבות אשר ביקרו את לוחמי המרד, ביקורת על אי הזכרת מורדים אשר השתייכו לארגון ימני (מתייחסת למעורבות ארגונים ימניים במרד, מעורבות שהודחקה בעיתונות) וביקורת על כך שלוחמי המרד פגעו ביהודים רבים שלא השתתפו במרד.