בן גוריון תיאר את העולים המזרחים כמי "שבאו אלינו ללא ידיעת אלפא-ביתא, ללא סימן של חינוך יהודי או אנושי" ובמשך השנים העניקו מנהיגם ישראלים חיזוק ולגיטימציה לדעות קדומות  אלה אבא אבן טען כי "המטרה …להחדיר במזרחים את הרוח המערבית, במקום לאפשר להם לגרור אותנו למזרחיות לא טבעית"

עבודה זו עניינה  בהצגת מחאת הפנתרים השחורים בעיתונות כמשקפת פערים בין אשכנזים למזרחים. 

ההיסטוריוגרפיה הישראלית דחקה את "הפנתרים השחורים" לשוליים הזניחים ותייגה אותם כאירוע שלילי בדרך כלל. כזה שכדאי לכולם לשכוח. יש לזכור כי בישראל לפני "הפנתרים השחורים" הדיכוי הכלכלי והתרבותי של המזרחים התקבל לרוב בהכנעה על-ידי המזרחים, מלבד התפרצויות מרד קצרות שדוכאו מיד ביד חזקה על-ידי השלטון ומשתפי הפעולה המזרחים, כמו מרד ואדי סאליב ב-1959.

הדימוי המזרחי נתקשר למצוקה, עוני וקיפוח והזיהוי בין המצוקה ו"מזרחיות" וחיזק סטריאוטיפים הרווחים בחברה. המזרחי הוצג כנחות ודל אמצעים בהיררכיה המעמדית של החברה המתגבשת. לעומתו האשכנזי הוצג כבעל ממון, כבעל הדעה וכמתנשא

העולם המזרחי מוצג כנבער מדעת.  כמו כן, גם ייצוגם בתיאטרון של העולים ממרוקו, הנו כקבוצה המתויגת לשלילה באופן הקיצוני ביותר, אשר "תרם" להליך היווצרותו וקיבועו של סטריאוטיפ אלים ולהעברתו בירושה.

העבודה הנוכחית תבחן את השאלה הבאה: כיצד הצגת מחאת הפנתרים השחורים בעיתונות משקפת  את הפערים בן אשכנזים למזרחיים בחברה הישראלית בשנות ה-70?

העבודה הנוכחית, מתמודדת עם ייצוג הפנתרים השחורים בעיתונות הכתובה. לשם חידוד וניתוח מחאת הפנתרים השחורים בעיתונות כמשקפת את הפערים בין אשכנזים למזרחים בחברה הישראלית בשנות ה-70 וכיום., בחרנו בעיתונים דבר, על המשמר, מעריב, הארץ וידיעות אחרונות. באמצעותם  נבחן את ייצוג תנועת הפנתרים השחורים בעיתונות הישראלית.

קריטריונים לניתוח הכתבות

• התייחסות לפן העדתי (אשכנזים מול ספרדים).
• התייחסות פוליטית – יציאה נגד הקיפוח של הממשלה והממסד הפוליטי
• התייחסות להשקפת האליטות לפן הכלכלי בהשוואה ל"פנתרים השחורים", השוואת טענות ודרישות מגופים אלו אל מול המערכת השולטת ומול הציבור בכלל.