התקשורת מבנה את המציאות, מבנה את הקונסנזוס ומציגה אותו כמציאות טבעית, מובנת מאליה. בנוסף, גישה זו טוענת כי כלי התקשורת הם מנגנון עיקרי בשמירתו ובהפעלתו של כוח תרבותי ריכוזי האחראי להשפעה, עיצוב וקביעת רצונותיו של היחיד – לא דרך הוראות אלא דרך הבניה של מציאות, של אידיאולוגיה של ייצוגים של העולם בתקשורת ומכאן שאמצעי התקשורת ,מייצגים מיעוטים שונים באופן מגמתי .

סקירת ספרות זו דנה בדרך הצגתה של הדמות המזרחית ודרך הצגת המאפיינים המיוחסים לה המלמדים על הפער העדתי בחברה הישראלית 

התקשורת  נוטה לשעתק את הגדרותיה המעניקות עדיפות ברורה למבנה הקיים של הסדר החברתי, שבו החזקים –  חזקים והחלשים – חלשים, ולכן המציאות היא פרי הבניה חברתית שעליה מפקחים החזקים.

ייצוגים ודימויים אלו של מיעוטים נראים אומנם כייצוגים טבעיים, אמיתיים של המציאות , אך העדשה שדרכה אנו מקבלים את הדימויים הללו איננה ניטראלית.  אחד התוצרים המובהקים של יחסי הכוח בחברה הם "הסטריאוטיפים" – אותם דימויים של קבוצות מסיימות בחברה שבאים לידי ביטוי בכלי תקשורת ושיש עליהם כביכול קונסנזוס.

הדימוי המזרחי מחד והאשכנזי מאידך מוצא את ביטויו בשטחי חיים נרחבים כגון אומנות , ספרות קולנוע ועוד. ייצוג הנחשלות משחזר את האידיאולוגיה הרשמית לפיה מעמדם הכלכלי החברתי והפוליטי הנמוך של המזרחים נובע ממוצאם הנחשל והטרום מודרני של המזרחים ובגלל המנטאליות הנחשלת שלהם ולא בגלל אופייה המעמדי של החברה הישראלית

הדימוי המזרחי בספרות בא לידי ביטוי ברומאן של רונית מטלון "זה עם הפנים אלינו" . הרומאן מבטא עמדה מיליטנטית כלפי המזרחיות. מתוך עמדה זו משתמעת הציפייה לחיזוק ימי הזוהר של המזרחיות ככוח תרבותי מוליך במדינת ישראל בהווה, על פי איכותו ומשקלו המספרי בחברה הישראלית

מטרת הסטירה לבקר חברה, תרבות וכדומה באמצעות היצירה. כל סאטירה, מאחורי מסך החיצים המורעלים או ההומוריסטיים שהיא משלחת, משרטטת את קווי המתאר של האוטופיה ואת האוטופיה הזאת בונה הקורא כבמעין תשליל

הסטירה לועגת למצב קיים ומנסה לשנותו. הסטירה , למעשה היא דרך ספרותית המערבת גישה ביקורתית עם הומור ושנינות על מנת לשנות ולשפר את הממסד . הסטיריקן האמתי מודע לשבריריות ולחולשת הממסד ובאמצעות הצחוק הוא מנסה לעורר השראה לשם בניית ממסד מחודש .