מערכת היחסים בין הפרעות ADHD לבין הפרעות שינה הנה מערכת יחסים מורכבת הדורשת הבהרה של מנגנוני המוח ביחס להירדמות, עירור ובעיות ADHD. סוגיה זו בקרב ילדים נחקרת בשל נפיצותה של בעיות שינה ובעיות ADHD. לפי שעה ידועה פעולת הגומלין בין שינה ובעיות שינה  לבין בעיות קשב וריכוז

סקירת ספרות הבוחנת את הקשר בין הפרעת קשב וריכוז והפרעות שינה.

הפרעות השינה השכיחות ביותר הן הפרעות בהירדמות ובשמירה על רצף השינה. אינסומיה ראשונית היא הפרעה בהירדמות ובשמירה על רצף השינה. הפרעת שינה זו מאפיינת את גיל הינקות והילדות.

בתקופת הינקות והילדות המוקדמת רוב הבעיות הן סביב חוסר היכולת של הילד לישון לילה מלא אשר מתבטאת בקשיים להירדם ללא עזרת ההורים, יקיצות ליליות הדורשות את התערבות ההורים.

להפרעות השינה  מאפיינים שונים כגון הפרעות גופניות. הפרעות אלו באות לידי ביטוי בדום נשימה שגורמות להפרעת שינה. דום נשימה בשינה גורם להתעוררויות קצרצרות ומרובות במהלך הלילה.

במשך שנים רבות הספרות המדעית והקלינית תיעדה קשר הדוק בין הפרעות שינה ו-ADHD בילדים. קשר זה הוכח באמצעות דיווח הורים לילדים בעלי ADHD   כי לילדיהם שכיחות גבוהה יותר של הפרעות שינה לעומת ילדים ללא ADHD. כמו כן, נמצא כי טיפול בהפרעות שינה תורם לשיפור ניכר בתפקוד הילד וירידה בסממנים של ADHD.

כבר בשנות ה-80 החלו לחקור את הקשר בין הפרעות קשב וריכוז (ADHD) לבין הפרעות שינה בקרב ילדים דוחות על פעילות לילה בעייתית בקרב ילדים היפראקטיביים נמצאו  שכיחים ולכן אף האגודה הפסיכיאטרית האמריקאית החליטה לצרף את בעיות השינה במסגרת הקריטריונים של  בעיות קשב וריכוז.