מדיניות הרווחה מאפיינת את העשורים האחרונים, מעלה תמורות ושינויים, כאשר אחד השינויים הוא רכישת הממשלה שירותי אנוש מאת קבלני משנה.

עבודה זו, עניינה בשירותים הניתנים לאוכלוסיית "נוער בסיכון".

החל משנות ה-80 אנו עדים לנסיגת הממשלה ממתן שירותים לאזרחיה על ידי הפרטת שירותים אלה, כחלק מהשלכות הגלובליזציה. הפרטת שירותי רווחה וכן ושירותים אחרים מופנים למגזר העסקי וכן למגזר השלישי , על מנת שאלו ימלאו את החלל הריק שהותירה הממשלה באספקת שירותים לאוכלוסיות השונות וביניהם אוכלוסיית נוער בסיכון.

הטיפול בנוער בסיכון תופס מקום מרכזי ומועדף במשרד החינוך התרבות והספורט תחת היחידה לקידום נוער. הסיבה לכך היא שהממסד החינוכי מהווה דרך להעברת ערכי החברה ומסריה, ללמידה אפקטיבית, להתנהגות נורמטיבית, ובעיקר להשגת יעדי המערכת הפורמאלית – קרי, תעודה והישגים פורמאליים שאליהם חותרת מערכת החינוך.

מטרתה של העבודה הנוכחי הייתה לבחון כיצד השפיעה הפרטת שירותי הרווחה האישיים במערכת הרווחה בישראל על ילדים ובני נוער בסיכון ?

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת מאמרים הדנים במדיניות רווחה, הפרטה, נוער בסיכון ומדיניות הרווחה בהקשר לנוער בסיכון.

בדיקת השפעת ההפרטה על ילדים ובני נוער בסיכון, העלתה בין היתר כי המדינה איננה מתקצבת באופן מספק, אינה מפקחת באופן מספק וכן אינה לוקח אחריות מלאה על השירותים הניתנים לאוכלוסיית נוער בסיכון. מכאן שלמדיניות ההפרטה השפעות מרחיקות לכת על רווחת אוכלוסייה זו, כאשר ההפרטה הובילה לפגיעה בשירותים, היקפם ואיכותם. מעבר לכך ההפרטה פוגעת בקבוצה מוחלשת בחברה הישראלית ותורמת להעמקת הפערים.