הספרות מעלה כי למשחק השפעה חיובית על יכולת יצירת קשרים חברתיים והפחתת האלימות בין הילדים, כאשר הילדים  יוצאים לחצר למשחק חופשי, כחלק מההפסקה ומהותה. הגישה החינוכית עליה נשענת הפעילות בחצר היא הגישה הקונסטרוקטיביסטית.

סקירה זו בוחנת את ההפסקה, יתרונותיה, חסרונותיה והגדרת תפקידו של המורה בהפסקה.

הגישה ההבנייתית- קונסטרוקטיביסטית רואה בלמידה תהליך של 'הבניית ידע' המתרחשת בכל מקום ובכל עת לאורך חייו של האדם ועל כן הפעילות בחצר ממקדת ומשכללת את והפיכתם לפעילות יוצרת ופיתוח רגישות לסביבה ואמפתיה.

כמו כן, ההפסקה מובילה לעצמאות הילד, שכן הפעילות בחצר, ללא הנחיית המורה יוצרת מרחב חופשי המקדם עצמאות: הילד לא כבול להנחיות אלה פועל באפן עצמאי עם חברו. הפעילות בחצר גם תורמת ליצירתיות, כאשר הילדים  יוצרים, מדמיינים ובונים את הפעילות בעצמם: הילד בונה בית דמיוני, ממציא משחקים וכך  ומפתח את החוש היצירתי הטמון בו.

החצר הגרוטאות גם תורמת לתקשורת ולשיתוף פעולה בין הילדים, כלומר הפעילות מקרבת בין הילדים ודורשת מהם משחק משותף, הרמוניה, התמודדות עם מצבים שונים וכך משכללת יכולות חברתיות: באמצעות החצר וההפסקה החופשית הילד לומד לתקשר נכון, לעבוד בשיתוף פעולה ובאופן חברי.

מעבר ליתרונות שצוינו עד כה הפעילות גם מפחיתה אלימות. באמצעות פיתוח יכולות תקשורתיות והתמודדות עם חברים למשחק ואינטראקציות שונות ניתן להפחית אלימות בין ילדים: הפעילות תורמת להרמוניה, מונעת אלימות ואינטראקציה שלילית, מפחיתות קונפליקטים ואלימות והופכות את הילד לפרו-חברתית.

ההפסקה  גם תורמת לפיתוח קוגניטיבי , שכן היא מאפשרת  לילד ללמוד, להתפתח, לגלות, לחקור, לתקשר ולכן תורמת מבחינה קונטיבית, כאשר החצר היא מקום לחקר וגילוי.

ההפסקה גם תורמת לרווחה נפשית באמצעות המרחב החופשי והטבע. מבחינה נפשית הפעילות משחררת, מלמדת על העצמי ומובילה לרוגע .