חוק מניעת הסתננות קובע כי אדם שנכנס לישראל ללא רשות כניסה, או שוהה בישראל שלא כדין, רואים אותו לענין חוק זה כמסתנן, כל עוד לא יוכיח את ההיפך.

סקירת ספרות זו בוחנת את נושא ההסתננות של מבקשי מקלט ופליטים בגבול.

איסור הגירוש או ההחזרה ( Non- Refoulement )  הנו עיקרון הטבע באמנה בבינלאומית ומתייחס לגירוש  של אדם למקום בו הוא צפוי לסבול מרדיפה. איסור הגירוש מהווה את אבן הפינה להגנה על פליטים. עיקרון זה מעוגן בסעיף 33 לאמנת הפליטים והפך לעיקרון מחייב של המשפט הבינלאומי המנהגי, כלומר גם מדינות אשר אינן צד לאמנה חייבות לכבד את העיקרון.

אומנם מבחינה משפטית מדינת ישראל,  מחויבת לעקרון איסור הגירוש, אך בפועל בספטמבר 2004  החזירה מדינת ישראל למצרים11  מבקשי מקלט מסודן, בנובמבר 2004 חצתה את הגבול לישראל צעירה מסוריה וצה"ל החזירה לסוריה לאחר תחקור ביטחוני קצר, באפריל 2007  גירשו חיילי צה”ל בכוח קבוצה של שישה מבקשי מקלט שנעצרו בתוך שטח ישראל חזרה למצרים, באוגוסט 2007  גורשו מישראל 48 מבקשי מקלט, בהם 18 ילדים.

מדינת ישראל חתומה על אמנות והכרזת הכוללות סעיפים הנוגעים לסוגיית הפליטים, כשאר בשנת 1948 אימץ האו"ם את ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם  וישראל אישרה את נוסח ההכרזה ובכלל זה את סעיף י"ד בהכרזה הקובע כי "כל אדם זכאי לבקש ולמצוא בארצות אחרות מקלט מרדיפות".

חוק מניעת הסתננות נחקק בעקבות הפדאיין אשר הסתננו לישראל בינואר 1953, על מנת לבצע פעולות טרור. על כך נאמר בכנסת כי : "המלחמה הזעירה המתנהלת נגדנו על-ידי מדינות ערב, והנקראת בלשון סגי נהור ״הסתננות״, מלווה את חיי מדינתנו במשך שנים.

סקירת הפסיקה בנושא חוק ההסתננות מעלה כי בית המשפט מבחין בין הסתננות לצורך עבודה לבין הסתננות מתוך מניע בטחוני, כאשר יש הסוברים כי חוק ההסתננות בא להתמודד עם תופעת ההסתננות למטרות חבלה וטרור ממדינות אויב, והחוק איננו חל על כניסה למטרות עבודה, כך למשל, השופט ד' רוזן בת"פ (שלום ת"א) 2357/03[2] קבע כי "חוק למניעת הסתננות לא נועד לאזרחים זרים השוהים ונכנסים לארץ שלא כחוק.