עסקות  הטיעון,  הן הסכמים  הנערכים  בין  התביעה  הכללית  לבין  סנגורו של  נאשם  פלוני  בעניין  ההודאה  באשמה,  לרבות בחירת  האישום  שבו  יודה  הנאשם. הסדר הטיעון הוא כל הסכם בתיק פלילי בין התובע לנאשם, לפיו הנאשם מסכים להודות באשמה מסוימת בתמורה לוויתור כלשהו מתוֹבֵעַ.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בהסכמי טעון בבתי משפט.

משא ומתן הנו דיאלוג בין שני אנשים או יותר או אנשים שנועדו להגיע לתוצאה מועילה על אחד או יותר נושאים. לפיכך, המשא ומתן הוא תהליך של שילוב עמדות שונות לתוך הסכם משותף.

תיקון 113 לחוק העונשין קובע מפורשות לשופטים כיצד לגזור את הדין. הפרק יעסוק בשיקולי ענישה ובעיקר בשיקול ההרתעתי ובתוחלת העונש וכן בשיקולים הכלכליים העומדים בפני רשויות החוק.
עונש הוא הטלת סנקציה בלתי רצויה או לא נעימה על קבוצה או על יחיד, על ידי הרשות במסגרת המשפט פלילי-כתגובה מרתיעה לפעולה או להתנהגות מסוימת הנחשבת כבלתי רצויה או בלתי קבילה. הטלתו הלא נעימה עשויה לכלול קנס, עונש או כליאה. הצדקות לעונש כוללות גמול, הרתעה, שיקום וחוסר יכולת. האחרון יכול לכלול אמצעים כגון בידוד, כדי למנוע את העבירה וקשר עם קורבנות פוטנציאליים. מבין ארבעת ההצדקות, רק הגמול הוא חלק מהגדרת העונש.

הצעת חוק הסדרי טיעון נועדה להסדיר את נושא הסדרי הטיעון הנערכים בין התביעה לבין הנאשמים. הסדר הטיעון, הוגדר בהצעת החוק כ"הסכם  בין התביעה לבין הנאשם בדבר תוכן כתב האישום או עונש, או באשר לנושא אחר הקשור לתוצאות המשפט או להליך לילי אחר, לרבות הליך  חקירה, וזאת בנגד התחייבות הנאשם להודות בבית המשפט בעובדות    שנטענו בכתב האישום ולקיים תנאים שפורטו בהסכם".  על פי ס'  155ג.       "(א) תובע  רשאי לעשות הסדר טיעון אם הדבר עולה בקנה אחד עם טובת  הציבור..".