במשך למעלה מ-36 שנים, הסכסוך האתני הלאומני הממושך של קפריסין לא הניב תוצאות חיוביות. פגישות רבות, כנסים בינלאומיים ויוזמות תחת חסות האו"ם לא צלחו.

עבודת סמינריון הבוחנת את הניסיונות שהופעלו על ידי גורמי צד שלישי ליישוב הסכסוך בין טורקיה ויוון בקפריסין ומה הייתה האפקטיביות של ניסיונות אלו?

הסנוניות הראשונות לקונפליקט מתחילות כבר ב- 1955 בצורת מלחמת גרילה אותה מנהל ארגון  EOKA (האיחוד הלאומי של לוחמי קפריסין- המורכב מיוונים) בקולוניאליזם הבריטי משום שהקפריסאים היוונים רוצים באיחוד מחודש עם יוון. פעולה זו גורמת לקהילה הטורקית להתרחק מהקהילה היוונית ואלו מתחילים לדרוש הפרדה אחד מהשני.

הקונפליקט הסורר בקפריסין מאז 1960 משך אליו הרבה מתווכי צד שלישי שניסו לתווך בין קפריסין לבין טורקיה, למרות מאמצים אלו לא הושג הסדר באי. משנת 1974 ועד היום רואים הצדדים של שתי הקהילות באי את הצד השני כאיום על ביטחונם וקיומם וחוסר אמון קיים בין הצדדים ומדיניות לאום של מערכות חינוך שונות קיימות באי.

הסכסוך של קפריסין וטורקיה נהפך יותר מסובך כאשר רפובליקת קפריסין ביקשה להיות  חברה באיחוד האירופי בשנת 1990, מהלך זה חיזק את הקושי לשינוי הסטאטוס –קוו שהיה באי.

בעבודה זו אנו מעוניינים לסקור ולנתח את הפעולות המרכזיות שיזמו גורמי צד שלישי מרכזיים, האו״ם, האיחוד האירופאי וארה״ב, למען יישוב הסכסוך בקפריסין בין הקהילה הטורקית לבין הקהילה היוונית שבקפריסין.

העבודה מתבסת על סמך מסמכים אקדמיים שפורסמו בעת האחרונה. במהלך סקירת הספרות, קיימת חלוקה של  הפעולות לפי נקודות זמן מרכזיות בהן נרשמו התרחשויות שהשפיעו על הסכסוך בצורה דרסטית ביותר.