סקירת ספרות זו עניינה במתח בין יהדות ודמוקרטיה בהוראת האזרחות.

בתקופת היישוב, תחילת המאה ה-20, טרם קום המדינה, החינוך העברי בישראל עמד במרכז התנועה הלאומית הציונית. החינוך זכה לחשיבות רבה בגלל התפקיד שייחסו לו ראשי היישוב כמלכד חברתי תרבותי. בגלל חשיבותו הרבה, התנהלו ויכוחים רבים סביב סוגיות שונות בחינוך, ויכוחים שהתרכזו באידאולוגיה ובפוליטיקה שבחינוך. מערכת החינוך פעלה בשלושה זרמים אידאולוגיים: "הזרם הכללי", "זרם העובדים", ו"זרם המזרחי". לאחר מלחמת העולם הראשונה, אוחדו כלל המוסדות של החינוך העברי תחת ההסתדרות הציונית. בתוך מערכת החינוך על זרמיה, ללימוד ערכי הציונות ניתנה חשיבות רבה. בתוך כך, נוצר מתח בין חינוך לערכי היהדות, לחינוך לערכי הציונות. מתח נוסף היה קיים בין הצורך להדגיש את ערכי הציונות, לבין הדגשת המציאות החברתית של אותה תקופה. החברה, וכך גם מערכת החינוך באותם ימים, עברה תהליך מהתמקדות בחברה, להתמקדות בפרט, ועם זאת, כלל מקצועות בית הספר, אם בצורה עקיפה או בישירה, עסקו בערכי הציונות והיהדות.