שיריה של שמר הביע ואהבה גדולה למדינה ולעם ישראל , החלוציות וסמליה עמדה במוקד שיריה של נעמי שמר בין השנים 1956 – 1967, היא נתפסה כיוצרת בעלת סגנון מוסיקלי ישראלי וניתן לכך ביטוי רב במסגרת הלהקות הצבאיות שנהגו לשיר את שיריה.

סקירת ספרות זו דנה במסרים הפטריוטים בשיריה של נעמי שמר לאחר מלחמת ששת הימים.

בראשית שנות ה-60 נעמי שמר הצליחה ליצור מפנה בסגנון המוסיקלי אשר התאפיין כזמר עברי והוחלף לעבר מוסיקת פופ ששאבה הן משירי ארץ ישראל והן מן המוסיקה הפופולרית

לאחר מלחמת ששת  הימים כתבה  את השיר "ירושלים של זהב" שמאז 1967  שומר בעקביות על מעמדו כסמל לאומי או כהמנון לאומי בלתי רשמי.

שמר הצליחה ללכוד את הרוח הלאומית בשיר ירושלים של הזהב ( " ירושלים של זהב" ) , שנכתב בשנת 1967 עבור פסטיבל  ישראל.

אחת הביקורות ביחס לשיר "ירושלים של זהב" התייחסה לשורה "כיכר השוק ריקה" אשר אינה מתייחסת לתושביה הערבים של העיר העתיקה שחיו שם לפני המלחמה (1967 ).

כמו כן, שירה "ירושלים של זהב" ואחרים בשיריה כוללים הד חזק וקשר ברור אל ספר התנ"ך, למדרש, לאגדה, לספרות החסידית ולשירת ימי הביניים

בשיריה של שמר לאחר מלחמת ששת הימים ניתן למצוא יסוד פוליטי מובהק,  כאשר ב־ 1975  היא התריסה נגד הממשלה בראשות המערך עבודה ־ מפ"ם ותמכה בגוש אמונים, כפי שמלמד שירה "איש מוזר" שהשורה החוזרת בו היא" ארץ־ישראל שייכת לעם־ישראל".