אמצעי התקשורת משמשים כנשאי תרבות למגמות ולערכים של החברה. צרכני התרבות מושפעים באופן ישיר מהנושאים העולים לסדר היום הציבורי בתקשורת. באמצעות התקשורת, מועברים עמדות וערכים המעצבים את השקפת עולמו של הפרט ואת זהותו. השידור החי המאפיין את התקופה המודרנית ואת הטכנולוגיה התקשורתית כולל שידור תכניות אירוח ( (talkshows בטלוויזיה, זאנר של תכניות אירוח מורכב, המשודר בשידור חי. תכניות האירוח עוסקות בקשת רחבה של נושאים, מאקטואליה קשה ועד ללייף סטייל, בידור ובריאות.

סקירה הכוללת את הנושאים: מפת התקשורת בישראל, מיעוטים בחברה הישראלית ובאמצעי התקשורת, תקשורת כתרבות, מאפייני העולים מרוסיה ואמצעי השידור בשפה הרוסית.

נקודת המוצא להתבוננות בתקשורת כתרבות היא, שתוצרי הרדיו והטלוויזיה (כמו גם תוצרי האינטרנט, קלטות הווידיאו וכד) הם טקסטים המכילים דימויים, נרטיבים וסמלים משותפים, אשר מרכיבים את חיי היום-יום של צופיהם, כמו גם את ימי החג ואת הרגעים ההיסטוריים. תפיסה זו מעמידה במרכז את המאפיינים של התקשורת המודרנית בהקשר של יצירה וצריכה של טקסטים תרבותיים.

תקשורת ההמונים מהווה דור נוסף בשרשרת ההיסטורית של במות מתווכות ובלתי מתווכות, של צריכת התרבות, הכוללת מתכונות ונוסחים בתרבות "גבוהה" או "פופולרית" .

תופעת המיעוטים בישראל מעלה את הניגודים בין החברה הישראלית הכללית לבין המיעוטים שבתוכה המהווים תרבויות וחברות אוטונומיות ונפרדות זו מזו .

הגבולות בין הקבוצות השונות בלתי עבירים, שכן הם מתגוררים במגורים נפרדים, סגנון חייהם שונה, סגנון לבוש, דפוסי צריכה, מערכת בתי ספר שונים ואמצעי תקשורת מודפסים, מוקלטים ומשודרים שונים. קיימות מספר תרבויות וזהויות ישראליות נפרדות זו מזו כמו הדתיים הלאומיים, המזרחיים המסורתיים, האורתודוקסים, ערבים והמעמד הבינוני – חילוני המהווה את התרבות ההגמונית הקרויה "התרבות הישראלית". קבוצות המיעוט בישראל ככלל, עוברות מעין תהליך העצמה , כאשר בעבר היו ממוקמות בשולי החברה הישראלית.