החקיקה בנושא אנשים וילדים בעלי מוגבלויות נועדה בעיקרה כדי לאפשר לאוכלוסייה זו , לחיות באיכות חיים, לממש את יכולותיהם  ולנהל אורח חיים מיטבי למרות מוגבלותם.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת במאפייני תעסוקת בני נוער עם צרכים מיוחדים.

חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות (התשנ"ח-1998) הציב את כל הקשור בענייני  אנשים עם מוגבלות, בחלק בלתי נפרד בתחום של זכויות אדם. על פי החוק נקבע עקרון היסוד: "זכויותיהם של אנשים עם מוגבלות ומחויבותה של החברה בישראל לזכויות אלה, מושתתות על ההכרה בעקרון השוויון, על ההכרה בערך האדם שנברא בצלם ועל עקרון כבוד הבריות

כדי לתת את המענה הנדרש הוגדרה האוכלוסייה של החינוך המיוחד תחת מספר מאפיינים וקריטריונים. ההגדרה של הילד בעל הצרכים המיוחדים היא מורכבת וכוללת ילדים שסובלים ממגוון בעיות רפואיות, פסיכולוגיות וחינוכיות. בעיקר ? הדברים ההתפתחות השכלית, הגופנית, החברתית והרגשית- נפשית של הילד בעל הצרכים המיוחדים,  אינה דומה להגדרה של "התפתחות נורמאלית".

מדיניות התעסוקה שקיימת בישראל הותוותה בראשית שנות האלפיים ויעדה העיקרי היה בגידול שיעור המשתתפים בתעסוקה באמצעות גידול בתמריצים. ואומנם כעשור מאוחר יותר, ניכרת עלייה מסוימת בשיעור זה, בין היתר הודות לתכנית לצמצום מקבלי הגמלאות והכשרתם לעבודה.

תעסוקה הינה תהליך אשר עשוי לשמש כפקטור חיובי ומעצים עבור בני נוער. רכישת תעסוקה בגיל זה משמשת גורם מקדם לחיי רווחה טובים יותר בעתיד. על בני הנוער להתאים עצמם למציאות המשתנה, במיוחד בעידן הטכנולוגי בו התמורות בשוק העבודה תכופות ומשליכות על אופי ורמת היכולות והכישורים הנדרשים.

אנו חיים בעידן שבו יש עניין בהעסקה והכשרה של אנשים בעלי מוגבלויות וקידום יוזמות בנושא. לשם כך יש לאפיין אנשים בעלי מוגבלויות בהתייחס ל חומרת מוגבלותם, וותק וניסיון תעסוקתי, השכלה,והכשרה מקצועית, מידת ניידות וכישורים ומיומנויות בתחום הטכנולוגיה והשפה וכדומה.

נוכח הקושי הסובייקטיבי של בני נוער בעלי מוגבלויות ברכישת וצבירת מיומנויות מותאמות לתעסוקה, יחד עם הקשיים החברתיים  והאישיים איתם עליהם להתמודד, מעברם ושילובם בעולם העבודה מהווה אתגר מלווה בקשיים רבים, בהשוואה לבני נוער אחרים.