המחרשה היא כלי המשמש חקלאים בעיבוד האדמה.

עבודה זו עניינה במאפייניה של המחרשה , תפקידה וחשיבותה בעיבוד האדמה מתקופת המקרא ועד ימינו, חלקיה והגדרתה מבחינה לשונית ואטמולוגית.

המילה מחרשה היא מן השורש חר"ש. השורש הזה קשור גם בעברית וגם בשפות אחרות לפעולות רבות, ולא רק לעיבוד האדמה. בתנ"ך חָרָש הוא אדם שיודע לעשות דברים, לייצר. יש חרש ברזל או חרש נחושת שעובדים במתכת, יש חרש עץ שעובד בנגרות. בתנ"ך משתמשים גם בביטוי חרש ומסגר. מסגר הוא אדם שיודע לעבוד במתכת.

העבודה של החרש נקראת בתנ"ך חרושת. כאשר חיפשו מילה למפעל שמייצר דברים קראו לו בית חרושת. ליד חיפה היה קיים ישוב בשם קריית חרושת, ולפני 30 שנה סיפחו אותו ליישוב טבעון. לפעמים מתחילים לדבר בצורה סודית על דברים שקורים, גם אם מה שנאמר לא ממש מדויק. למצב הזה קוראים חרושת שמועות.

עבודה זו עוסקת במאפייניה של המחרשה , תפקידה וחשיבותה בעיבוד האדמה מתקופת המקרא ועד ימינו, חלקיה והגדרתה מבחינה לשונית ואטמולוגית.
ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי המקור למילה מחרשה הנו ערבי-ארמי וכן נרך דיון סביב המקור הערבי-ארמי והתייחסות לחלקי המחרשה.

המחרשה היא כלי חקלאי המשמש לעיבוד ראשוני (חרישה) של הקרקע לקראת זריעה, שתילה או נטיעה.

מבחינה אטימולוגית המילה מחרשה, נגזרת מהשורש ח.ר.ש ולשורש זה מספר משמעויות אשר צויינו במסגרת העבודה לעייל (אומן-בעל מקצועה, כלי חקלאי, לקוי שמיעה, חרש-תכנן-זמם). כמו כן המילה מחרשה נמצאה פעם אחת במקרא וביתר הפעמים נמצא השורש חרש במובניו השונים.