במקרים אלו, חובת ההתנהגות בתום לב חלה מכוח סעיף 61(ב) לחוק החוזים . עקרון תם הלב חולש על כל תחומי המשפט בישראל ובכלל זה המשפט הפרטי  המוצא את ביטויו בדין המהותי, בדין הפרוצדואלי  ובדין הראיות.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בנושא המבחנים הקיימים לבחינת תום לב במסגרת תביעה נגזרת.

עקרון תום הלב הוא  עקרון על בדיני החוזים המשפיע על ביצועם של חוזים ופרשנותם. ניתן אף לומר כי פרשנות החוזה נשלטת כיום על ידי עקרון תום הלב. רשלנות , אי גילוי מידע חשוב ועוד מהווים חוסר תום לב בהליך החוזי

כניסתו של צד לקשר חוזי נובעת מרצונו שלו והאינטרס שלו ולא של זולתו, אך  אל יעשה זאת בצורה המפרה את האימון שהזולת נותן בו.  לפיכך אין לראות את עיקרון תום הלב כחריג בדיני חוזים  וכן נעשה שימוש בעקרון זה כל אימת שהאימון נפגע או התערער.

התנהגות בתום לב בשלב המשא ומתן מחויבת, כאמור, מכוח סעיף 12 לחוק החוזים. המחויבות לציות לעיקרון תום הלב הולכת ומתעצמת ככל שהצדדים מתקדמים במשא ומתן לקראת כריתתו של חוזה, למרות שהחובה לנהוג בתום לב חלה גם כאשר המשא ומתן לא הבשיל לחתימה על חוזה מוסכם.

עיקרון תום הלב חל בשלב ביצוע החוזה מכוח סעיף 39 לחוק. סעיף זה ממוקם בפרק ה' לחוק, פרק הדן בקיומו של החוזה. כלומר, מרגע כריתת החוזה ואילך נוהגת חובת תום הלב על פי סעיף 39 לחוק, כאשר עם עצם כריתת החוזה חלים הן סעיף 12 והן סעיף 39 לחוק.