חוק החברות מאשר לכל בעל מניות או דירקטור להגיש תביעה כנגד החברה בה הוא פועל, תביעה זו מכונה תביעה נגזרת . עם זאת, לעיתים התביעה הנגזרת איננה מוגשת בתום לב , אלא מתוך שיקולים עסקיים ועל כן יש לצמצם זכות זו או לייעל אותה לטובת החברה..

העבודה הנוכחית בוחנת מהם המבחנים הקיימים לבחינת תום לב במסגרת תביעה נגזרת ומה היא עמדת בית המשפט בנושא ?

"תום לבו של המבקש עומד כשיקול מרכזי בבקשה לאישור התביעה הנגזרת. זאת לאור העובדה כי מדובר בחריג לכלל לפיו בעלי המניות אינם מתערבים בניהול החברה ולאור החשש כי יעשה שימוש בכלי זה על ידי בעלי המניות כדי לנצל או לקדם אינטרסים אישיים שלהם על חשבון החברה, נושאי המשרה או בעלי המניות האחרים" .
כיום לצורך מימוש תביעה נגזרת , יש להוכיח כי קיימת עילה לתביעה, כי יש ראיות לתביעה, יש להוכיח כי מדובר בטובת החברה וכי תביעה נעשית בתום לב ובמידה והתביעה אושרה כנגזרת , נדרש אישור בין המשפט.

שאלת המחקר: מהם המבחנים הקיימים לבחינת תום לב במסגרת תביעה נגזרת ומה היא עמדת בית המשפט בנושא ?

העבודה בוחנת את השאלה בהסתמך על פס"ד של השופט כבוב בעניין בן דב, ופס"ד של השופט גרוסרופף בעניין אוסטרובקי נ דקס"ש .

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי עקרון תום הלב הנו חזקה כללית כי הצדדים לחוזה יטפלו זה בזה בצורה הוגנת ובתום לב, כדי לא לפגוע בזכותו של הצד או הצדדים האחרים. עקרון תום הלב משתמע בכל חוזה על מנת לחזק את אמות המידה המפורשות או ההבטחות בחוזה. תביעה (או עילת תביעה) המבוססת על הפרת תום הלב עשויה להתעורר כאשר אחד הצדדים פועל בחוסר הוגנות, חוסר צדק, בהתאם לאינטרס האישי שלו ולא בהתאם לטובת החברה. במשפט האמריקאי, התפיסה המשפטית של עקרון תום-הלב מתייחסת להוגנות ואי פגיעה בזכותו של הצד השני או בזכותה של החברה.