הכמיהה של כורדים רבים למדינה, או לפחות לאוטונומיה תרבותית בתוך המדינות שהם מתגוררים בהם, הובילה לסדרה מתמשכת של מרידות כורדיות מאז הקמתו של המזרח התיכון המודרני לאחר מלחמת העולם הראשונה. כורדיסטן, או אדמת הכורדים, מהווה את האזור הגיאוגרפי במזרח התיכון בו מתכנסות מדינות תורכיה, איראן, עיראק וסוריה, ומרבית בני האדם הם כורדים אתניים.

מחקר זה סוקר את ההיסטוריה של הכורדים עד להיווצרותה של הרפובליקה הכורדית

כורדיסטן נחלקה בין חמש מדינות שונות. תורכיה היא החלק הגדול ביותר של כורדיסטן (43%), ואחריה איראן (31%), עיראק (18%), סוריה (6%) וברית המועצות לשעבר (כיום בעיקר ארמניה ואזרביגאן -2%). ההרים הם המאפיין הגיאוגרפי הבולט ביותר של כורדיסטן. הכורדים הם מוסלמים סונים אך שונים למדי מבחינה אתנית מן הטורקים והערבים.

במסגרת העבודה נדון המצב המתפתח של כורדים העיראקים בעשורים האחרונים ודן בעתיד של הכורדים בעיראק שלאחר סדאם, בפתרון מעשי לבעיית הכורדים ובאפשרות לעצמאות.

שאלות המחקר: כיצד השפיעה המעורבות האמריקאית החל משנות ה-90 על מעמדם של הכורדים בעיראק ? כיצד מעורבות זו השפיעה על אופי תביעותיהם של הכורדים?

הבדיקה נערכה באמצעות סקירת ספרות בנושא העם הכורדי, עיראק, סדאם חוסין ומעורבות ארצות הברית.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי למרות הקונפליקט של המאה הקודמת, והמאה הנוכחית ביחס לעם הכורדי בככללותו רוב הכורדים בטורקיה מרוצים ונהנים מזכויות תרבותיות משמעותיות ודמוקרטיה אמיתית. באיראן ובסוריה, גם התנועות הכורדיות הפחות מפותחות מרוצות מתוצאה דומה. בעיראק, לעומת זאת, בשל חוסר האונים של סדאם חוסיין בהתייחסו למלחמת המפרץ ב -1991, האמריקאים אפשרו מדינה דה-פקטו בכורדיסטאן בצפון עיראק – הכורדים העיראקים כנראה יסתפקו במשהו פחות מפתרון פדרלי בכל עיראק שלאחר סדאם. עכשיו, לאחר שסדאם חוסיין הוסר מהשלטון, נותרו ההסדרים.