הרעיון להקים גנים עבריים הועלה בתחילת המאה בטרם קומה של מדינת ישראל. המשכילים שמריהו לוין ונח פינס – הוגי הרעיון , רצו למנוע את התופעה של בני המעמד העליון אשר ילדיהם הופקדו בידי מחנכות נוצריות, אשר הקנו לילדים את ערכיה של התרבות הזרה. פתיחת גנים עבריים נועדה למנוע זאת. העבודה הנוכחי סוקרת את ההיסטוריה של החינוך ומדיניות חינוכית בישראל.

בשנת 1910 קם לראשונה מוסד להכשרת גננות עבריות, ליד המוסד להכשרת גננות וסביבתו נפתחו גני ילדים. בשנת 1913 פעלו גנים עבריים בכעשרים מקומות. העוסקים בהכשרת גננות ראו שיש מחסור בחומרי למידה מתאימים לכן, החלו לאסוף חומרים אשר הלמו את הערכים שאותם ביקשו להקנות והתאימו אותם לגיל הרך. התשתית לגנים העבריים הראשונים בארץ ישראל היו: רשת הגנים העבריים בגולה, הגננות אשר הוכשרו לעבוד בהם וחומרי הלמידה אשר הוכנו עבורם.

ראשיתה של מערכת הגנים הממלכתית- נסיבות היסטוריות ותפקידים לאומיים:

בשנת 1949 התפרסם חוק חינוך חובה גם על מערכת גני הילדים לגילאי 5-6.ישראל הייתה אחת המדינות הבודדות והראשונות שבהן זוכים כל הילדים לשנת חינוך חובה חינם, לפני כניסתם לבית הספר. זכו להערכה והכרת הממסד החינוכי גם הגנים לגילאי 3-4. ב- 1951 הוגדר "גן הילדים הישראלי" כמוסד חינוך לגילאים 3-6.

התמורות שחלו בגני הילדים בישראל מתמקדות בחמשה היבטים:

1. השינויים בתפיסת תפקידי גן הילדים כמסגרת חינוכית
2. שינויים והבדלים בהגדרת "הגיל הרך"
3. שינויים בהגדרה מי הם החניכים הרשמיים של"גן-הילדים"
4. שינויים בהצבת מטרות לחינוך בגיל הרך
5. שינויים במיקום הפורמאלי של גן-הילדים במערך החינוכי