באמצעות האמנות המושגית, צילום, פיסול וכדומה, אמנים שונים מבטאים סוגיות חברתיות. באמצעות הכישרון שלהם, אמנים יכולים לקרוא תיגר על נרטיבים תרבותיים, על סוגיות פוליטיות וחברתיות ולעורר רגשות.

העבודה הנוכחית בחנה את היחס שבין ציור וצילום על פי בנימין וולטר ווילם פלוסר.

שפת האמנות הפכה למכשיר עבודה, כלי להעברת מסרים חברתיים, סוגיות שונות הנוגעות למגדר, אתניות, דתיות, פוליטיות או אפליה תרבותית. האמן משתמש בשפת האומנות לצורך הבעה עצמית, וכן גם כדי לקדם מסרים חברתיים ופוליטיים.

עבודה זו הציגה את עבודתו החשובה של התיאורטיקן הצכי וילם פלוסר היא הפילוסופיה של הצילום.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי קיימת חשיבות רבה לתיאוריה הביקורתית בתקשורת, משום שפלוסר ממשיך גם את המסורת המרקסיסטית של תורת התקשורת הגרמנית של ואלטר בנימין ומשדר את המורשת לתנאי התקשורת העכשווית.
שניהם עסקו בטכנולוגיה ובתקשורת, כגורמים מכריעים בחברה המודרנית, הובילו לדיון פורה וביקורתי כלפי המושגים של "שחזור טכנולוגיות" ו"דימוי טכני ".
וולטר בנימין ווילם פלוסר התייחסו לנושאים הקשורים לנרטיבים ולעולם הדימויים. הן בנימין והן פלוסר ראו בתמונות מדיה מושגים המבטאים השקפות אפיסטמולוגיות ואונטולוגיות חדשות של העולם.