החברה אינה אוהבת חריגים מכול סוג שהוא אם בשל צורה חיצונית ואם בשל רעיונות ודרכי התנהגות המערערים על הכללים והשגרה . חריגות בקרב ילדים מעוררת רגשות אשם מצד החברה מחד ותוקפנות כלפי החריג מאידך, כמו כן החריגות מקיפה סוגים רבים מאוד של ילדים כאשר ישנם החריגים הנורמאליים : הבישן, התוקפני, הגאון, המרדן וחריגים הפגועים בגופם : צולע, המפגר, המגמגם.

המחקר הנוכחי בחן את היחס לחריג בסרטי וולט דיסני, תוך הצגת מסרים גלויים וסמויים.

ככלל, לכל חברה יש אמות מידה המקובלות עליה, המגדירות מהי התנהגות רצויה ומהי התנהגות חריגה, וכן מהן התכונות של האנשים המקובלים בחברה, ומיהם האנשים הדחויים בחברה. מכאן שאת החורגים מהמקובל ניתן לחלק לכמה סוגים:  אנשים החורגים בדעות או באמונות שלהם מדעת הרוב, אנשים ממוצא אחר, שאינו זהה למוצא של קבוצת הרוב  ו- אנשים פגועים מבחינה נפשית או מוסרית או בעלי מום גופני .

חריגות בחברה על פי האמור לעיל הנה שונות אתנית ומכאן נטען כי המדיה ובכללה הטלוויזיה היא הגמונית ונוטה לקולוניאליזם בשם העליונות הלבנה, כאשר מיעוטים שונים מוצגים באור גזעני על אף העקרונות הליברלים המאפיינים את החברה .

ניתן למצוא מסרים חבויים פאשיסטיים ותת-הכרתיים המוזרקים לצופים ובעיקר לילדים הצופים בקלטות וולט דיסני, כאשר המסרים החבויים של דיסני כוללים מוטיבים רבים של האידיאולוגיה הפאשיסטית  וסטריאוטיפיזציה שלילית, בעיקר על רקע גזעי ומיני, של דמויות "הרעים" בסרטים.

המחקר הנוכחי בחן את היחס לחריג בסרטי וולט דיסני, תוך הצגת מסרים גלויים וסמויים.

בדיקת השאלה המחקרית נבחנת בקרב שלושה מסרטי דיסני: הגיבן מנוטרדם, פוקהונטס ומכושפת.

לצורך בחינת הסוגיה נערך ניתוח על פי שלושה קטגוריות: סוג החריגות, יחס הסביבה כלפי החריג ויחס החריג כלפי שונותו
המטרה המרכזית הייתה כיצד ניתפס החריג בסרטי האנימציה של וולט דיסני.

ואכן ממצאי המחקר מלמדים כי סרטי וולט דיסני מקרינים ומעבירים מסרים סמויים וגלויים אודות קבלת החריג בחברה וכן מלמדים על אמפתיה מסוימת כלפי החריג.

מסרים חינוכיים אלו באם יושרשו בקרב ילדים מגיל צעיר יפיקו תוצרים חיובים והפנמת ערכים כגון שוויון, סובלנות כלפי השוני וקבלת השונה והחריג באופן טבעי.