סקירה זו בוחנת את היחס בין צבא, חברה ותקשורת: מקרה גלעד שליט ומדחת יוסף-קבר יוסף.
מודל אומה במדים עוסק במעבר לתרבות הצבאית, אשר חדרה לחיי התרבות של החברה, למשל, לחינוך, לתקשורת ולחיי החברה באופן כללי. מודל זה מאפיין את השנים שלפני קום המדינה, המדינה החדשה, אשר צריכה להתמקד בצבא. מכאן המושג "אומה במדים". מדינה, אשר כל הקורה בה, סובב סביב הצבא. לרעיון של כינון "אומה במדים" היו שתי סיבות, אחת היא פוליטיקה מפלגתית, והשנייה היא סיבה לאומית. בן גוריון רצה ליצור אומה, הוא ראה בצבא כגורם שסביבו יבנה העם. הצבא דאג לכל הצרכים של האוכלוסייה, ואיחד אותה. הרעיון של "אומה במדים" המשיך להתגלגל והגיע גם לעיתונות שהאדירה אותו, וגרמה לרבים להאמין ולתמוך ברעיון. בן אליעזר הזכיר את שירות הביטחון שהתקבל במדינה, החוק גרם לכל האוכלוסייה להתגייס ויצר חיל מילואים, אשר נועד להביא את הצבא לאזרח. הלוחמים ידעו כיצד לעשות את המעבר מחייל לאזרח, ובכך טושטש הגבול בין החברה לצבא. בעקבות כך שהעיתונות תמכה במודל, הצבא קיבל מקום מרכזי בחייהם של האזרחים. העיתונות הציגה את הסכסוך בין ישראל למדינות ערב כדבר שלא ניתן לפתור ללא מלחמה, וכך נוצרה תרבות מיליטריסטית בישראל. המחבר מזכיר את הנח"ל, שהיה בנוי מחיילים שדאגו להתיישבות, כדוגמא להרחבת מושג הביטחון, המושג ביטחון לא הוכר רק כמלחמה, אלא גם כאכלוס של שטחים ריקים, והגדלת האוכלוסייה בארץ, ובכך התרחב לתחומים אזרחיים. המחבר טוען, כי בשנת 1956 היה ניתן לראות כי המודל צלח והתפיסה המיליטריסטית התפשטה, מכיוון שאנשים החלו לתרום כספים לצבא. בסופו של דבר המודל הזה המשיך ושימש כמודל שעליו התבססה המדיניות הישראלית.