"מותה הבודד של האטי קרול" נכתבה בתקופת תנועות מחאה כנגד המלחמה (וייטנאם) והתפתחה תרבות נגד , אחת התנועות הייתה תנועת ההיפים של שנות ה -1960. ההיפים התמרדו כנגד הנורמות המקובלות ועשו שימוש בסמים, סקס חופשי, מוסיקת רוק וכן התנגדו למלחמה ולשירות הצבאי.

סקירת ספרות זו דנה בהיבטים פסיכולוגיים של מוסיקה בחינוך/יצירתו של בוב דילן.

ההיפים ביטאו אנטגוניזם וביקורת כלפי הממשל אשר באה לידי ביטוי בשימוש בקוק, הרואין, ובריחה מהמציאות. גם מוסיקת הרוק וייחודיותה נתגבשה החל משנות ה-60, כאשר מוסיקה זאת ייצגה וביטאה באופן אותנטי מסרים של סירוב והתנגדות לתרבות הדומיננטית, ושהיא כלי ביטוי מרכזי לחוויותיו של הדור שנולד וגדל לאחר מלחמת העולם השנייה".

רוברט אלן צימרמן הוא בוב דילן היה לסמל ודובר של דור שלם. דילן צאצא של מהגרים ליטאים נולד ב-1941 למשפחה יהודית אשר ברחה מהפוגרומים במזרח אירופה לאמריקה.

דילן התחיל להופיע במועדונים אפלים, במרתפים ובמערות אורבניות תת קרקעיות. חוזה התקליטים הראשון נחתם בלידס מיוזיק. בהמשך הוא מקים להקות והרכבים מוזיקליים כדי להופיע, בשלב מסוים החל לנגן לבד: "התחלתי לקלוט שאין לי ברירה אלא ללמוד לנגן ולשיר לבד ולא להיות תלוי בלהקה."

שיר מחאה הגדול ביותר של דילן הוא "מותה הבודד של האטי קרול": השיר מספר על הטי קרול, עובדת מטבח שחורה. החזרה על משימות שהאטי קרול מבצעת נועד למחות כנגד הסדר חברתי והרקע גזעי המספק את התנאים לרצח חסר ההיגיון של הטי קרול.. השיר מתייחס לעניים בחברה , לסבל האנושי, על הגזענות, ועל מערכת משפטית הפוגעת בכבוד, בשוויון, ובצדק.