עבודת סמינריון אקדמית העוסקת בחוק חניית נכים- 1993, תוך שימת דגש על אלמנט הנגישות ותכליתו להקל על נכים ומוגבלים בחברה. ישראל חוקקה חוק זה בטרם נחקק החוק לשוויון בעלי מוגבלויות בישראל , כאשר הנחיות החוק וכלליו נערכו בהשראת החקיקה האמריקאית וכן החקיקה במדינת מערביות אחרות בעולם.
בעשור האחרון ניכרת מגמה עולמית לקידום חקיקת שוויון זכויות לנכים בעולם. החקיקה הראשונה הייתה חוק שוויון זכויות לנכים בארה"ב ב-1990. חקיקה זו מדגישה את אחריות המדינה לפעול לשוויון זכויותיהם בכל מישורי החיים לרבות תחבורה ונגישות למבני ציבור ותעסוקה. חקיקה זו שימשה מקור השראה למדינות אחרות. ב-1998 חוקקה הכנסת ה-14 בישראל חקיקה ראשונית של "חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות". עם כניסת החוק לתוקף הוכרו פורמאלית אנשים עם מוגבלות בישראל כחברים במועדון זכויות האדם.
מבחינה תאורטית ומשפטית "כיום שוררת ההשקפה כי יש לשלב את הנכה בתוך החברה ולהבטיח לו שוויון של הזדמנות… הנכה הוא אדם שווה זכויות. אין הוא מצוי מחוץ לחברה או בשוליה. הוא חבר רגיל בחברה שבה הוא חי. מטרת ההסדרים אינה להיטיב עמו בבדידותו, אלא לשלבו – בתוך שימוש לעתים בהעדפה מתקנת – במרקם הרגיל של חיי החברה" .
בפועל הנכים בישראל מופלים ברוב תחומי החיים, בקבלה לעבודה, בשכר, בקידום, בפיטורין, באבטלה גבוהה, בהכרח להתקיים מקצבאות ממשלתיות, בעיות נגישות וניידות, בעיות מטפלים זרים, בעיות רפואיות ומכשור, קשיים ביורוקראטיים, מחסור, בדידות חברתית, ועוד .
הספרות מלמדת כי קיימת כיום הבנה והפנמה ביחס לאוכלוסיית הנכים וצורכיהם וכי זכויותיהם מוגנות על פי חוק אך בפועל הן מהווים את אחת האוכלוסיות החלשות ביותר והמופלות ביותר בחברה הישראלית.
העבודה הנוכחית תעסוק בחוק חניית נכים- 1993, תוך שימת דגש על אלמנט הנגישות ותכליתו להקל על נכים ומוגבלים בחברה. ישראל חוקקה חוק זה בטרם נחקק החוק לשוויון בעלי מוגבלויות בישראל, כאשר הנחיות החוק וכלליו נערכו בהשראת החקיקה האמריקאית וכן החקיקה במדינת מערביות אחרות בעולם. כאמור, החוק שנחקק בשנת 1998, לא כלל את סוגיית הנגישות באופן נרחב ולכן, החוק תוקן בשנת 2005 ובו פירוט רב ביחס לסוגיית כלל הנכים והמוגבלים בישראל.
ניתוח ובחינת החוק לחניית נכים, מעלה בעייתיות בבחינת תוכנו החקיקתי על סעיפי השונים ובעיקר נסובה אודות מחלקות סביב הסיגים המתירים חניה בהתאם לסעיף 2 לחוק חניית נכים תשנ"ד -1993.
השאלה הנשאלת היא האם הסיגים המתירים חניה בהתאם לסעיף 2 לחוק חניית נכים תשנ"ד -1993, עומדים בקנה אחר עם הזכות לכבוד, חוק יסוד כבוד האדם וחירותו וחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלויות, תשנ"ח – 1998?
כמו כן, עבודה זו תבחן את הבעיות והכשלים בחוק שוויון לאנשים בעלי מוגבלות תוך שימת דגש על נגישות במקומות ציבוריים.
מבנה העבודה יכלול ארבעה פרקים:
החלק הראשון יציג את חוק חניית נכים תשנ"ד -1993, תוכנו ותכליתו.
בהמשך נדון במעמד הזכות לנגישות כמשתקף מחוק יסוד כבוד האדם וחוק שוויון לאנשים עם מוגבלויות, תשנ"ח – 1998, תוך דיון בסוגיית השוויון, ערך השוויון וזכויות הנכים על פי החוק. בהמשך תוצג סקירת חיקוקים העוסקים בנגישות חנייה לאנשים על מוגבלויות.
החלק השני מהווה את הבחינה בשטח מבחינת יישום החוק בשטח והבעיות התחיקה הנובעות ממנו.
החלק השלישי יציג מחקר משווה.
החלק הרביעי יסכם את העבודה, ויציג את המסקנות.
1. מבוא
2. רקע
2.1 הרקע לחקיקת חוק החניה לנכים, סקירת תכליתו ותוכנו
2.2 מעמד הזכות לנגישות כמשתקף מחוק יסוד כבוד האדם וחוק השוויון
2.3 סקירת חיקוקים העוסקים בנגישות חנייה לאנשים על מוגבלויות
2.3.1 פרק הנגישות בחוק השוויון
2.3.2 הסדרי חנייה לנכים- חוק תכנון ובנייה
2.3.3 תקנות תכנון ובנייה, חניות נגישות, מרחבים נגישים.
2.3.4 תקן 1918
3. בחינת שטח
3.1 פגיעה בזכות של אנשים בנגישות למקום ציבורי
3.2 פגיעה בלתי חוקתית בזכותם של המוגבלים בניידות
3.3 הסדרת חניות למוגבלים ואכיפת רשויות ומוסדות חניית נכים.
4. מחקר משווה
5. סיכום
6. ביבליוגרפיה