מחלת הסוכרת הנה מחלה כרונית מהנפוצות ביותר בעולם, כאשר היא נגרמת כתוצאה מריכוז גבוה של גלוקוז בדם (היפרגליקמיה).
מטרת עבודה זו הינה לבחון את ההיבט הסיעודי בניהול מחלת הסוכרת מסוג 2 במרפאות הקהילה.
סוכרתיים נמצאים בסיכון מוגבר לסיבוכים בריאותיים חמורים וכי שיטות טיפול מניעה הן יעילות בהפחתת הסיבוכים הקשורים לסוכרת. עם זאת, אנשים עם מחלות כרוניות, כגון סוכרת, אינם מקבלים את כל תוכניות ההתערבויות המומלצות ולכן לא מצליחים להציג שיפור במחלתם.
הבדיקה נערכה באמצעות סקירת ספרות תיאורטית ,אשר דנה בסוכרת מאפייניה, תפקידו של הצוות הסיעודי, תכניות סיעודיות וכן תוצאות הטיפולים המוצעים.
הספרות מלמדת כי תכניות התערבות אלה יעילות וכי לאחות תפקיד חשוב בתהליך, כאשר מעורבותה כוללת פעולות מורכבות העוסקות בסוגיות פסיכולוגיות ואורח חיים, כמו גם בעיות פיזיות.
הסקירה מתייחסת להגדרתה של מחלת הסוכרת, שכיחותה, סיבוכי המחלה, אטיולוגיה, גורמים והשלכות רפואיות. הפרק השני בסקירה מתמקד בתפקיד האחות והצוות הסיעודי בשיפור תוצאות קליניות בקרב סוכרתיים ובכלל בתוכיות ניהול עצמי.
כמו כן מוצגים מודלים המבוססים על שיתוף פעולה עם החולים הסוכרתיים בשילוב עם הצוות הסיעודי הרב תחומי, העצמת החולה , תיאום ושיתוף בין הגופים השונים ואנשי המקצוע לצורך טיפול אפקטיבי בחולה הסוכרתי.
1. מבוא
1.1 מחלת הסוכרת רקע כללי
1.2 מקומם ותפקידם של הצוות הסעודי בניהול מחלת הסוכרת מסוג 2
2. סקירת ספרות
3. המלצות ומסקנות
4. סיכום
5. ביבליוגרפיה