"הדרכת מורים" נוגעת לתהליך שבו עמיתים למקצוע – מורים – עוסקים בבירור ובפירוש של הסיטואציה ההוראתית.

סקירת ספרות לעבודת סמינריון אקדמית הבוחנת את נושא הדרכת מורים.

הדרכה של עובדים היא אחד האמצעים הנקוטים בארגונים כדי לשפר את תפקוד הארגון, או חלק ממנו.

פעולת ההדרכה היא פעולה דינמית דו-ממדית, ועיקרו של הממד הראשון מכוון לתחום האפקטיבי, דהיינו לצמיחה האישית, והממד האחר מכוון לתחום הקוגניטיבי המתבטא בתכנים ובמיומנויות.

שיטות ההדרכה כפי שמתוארים ברוב המחקרים מצביעים על העובדה כי המודרכים רוצים לשלוט על תוכנית ההדרכה ולגלות דרגת מעורבות גבוהה יותר בתכניה.

העיקרון המנחה בכל שלבי ההכשרה הוא שהמורה המדריך חייב להתנסות אישית בכל למידה שהוא מבקש לחולל אצל תלמידיו-מודרכיו, כמקובל בתפיסה הפסיכו-דינמית.

המורה מוזמן להשתתף בקבוצת לימוד, ובה הוא מציג את ניסיונו האישי, חווה מפגש עם עמיתים ולומד מתוך אלה כמה מן העמדות, המיומנויות והכישורים הדרושים לו בתפקידו כמדריך: הקשבה, קבלה, אמפתיה, שיקוף רגשות, מתן משוב, כניסה לדיאלוג, יכולת לשׂאת תהליכים עמומים, מעבר מסגנון למידה אחד למשנהו ועוד.

סוגיית ההדרכה אינה מתייחסת רק לעובדים הזוטרים בארגון, אלא גם למנהלי הארגון.  הנטייה כיום בארגונים הנה לקדם ולפתח מנהלים לצורך עלייה ושיפור ביצועי הארגון. קיימים מספר רב של סגנונות ניהול  כגון ניהול של צוות, ניהול משימתי , ציות לסמכות ועוד.