החקיקה והמשפט הסביבתי פועלים למען מניעת מפגעים סביבתיים ושיפור איכות הסביבה. יעדי החקיקה הם שיפור החקיקה הסביבתית ותוספת חקיקה חסרה. כמו כן, בעיות סביבתיות רבות חורגות מתחום שיפוטה של מדינה אחת כגון: זיהום מים, תקני פליטה ועוד.

סקירה זו עניינה בקונפליקט שבין איכות הסביבה לבין שמירה על בטחון המדינה – צה"ל ונזקים לסביבה. הסקירה כוללת את ההגדרות השונות, ההיבטים המשפטיים הקשורים בנושא ועוד.

צה"ל תופס מקום מרכזי בחברה ובהוויה הישראלית ואחראי להיווצרותם של מפגעים סביבתיים רבים. למרות זאת, השיח הסביבתי בארץ כמעט ואינו עוסק בהשלכות האקולוגיות של פעילות הצבא. תפקידיו וסמכויותיו של הצבא הם נרחבים, בעיקר בשעות חירום, וכאשר הביטחון הוא העומד לנגד עיננו הדבר מכשיר מעשים שיראו כמזוויעים בכל שעה אחרת. דובר רבות על תפקידה של "מנטרה" זו בשיכוך הפיקוח המשפטי והציבורי, והדבר נכון גם בתחום איכות הסביבה. כל עוד הדבר אינו משפיע ישירות על איכות החיים של האזרחים, לא עולה קול צעקה.

נושא זה רלוונטי לאור המודעות ההולכת וגוברת לאיכות הסביבה בארץ ובעולם וכן לנוכח העובדה שצה"ל מהווה גורם מזהם עיקרי. המודעות הסביבתית לא פסחה על צה"ל, עם זאת פעולות צה"ל, באשר יהיו, נובעות משיקולים ביטחוניים, ומכאן השאלה הנשאלת: האם שיקולים אלו גוברים על שיקולים סביבתיים? ולפיכך, מה מידת תחולת החוקים הסביבתיים על הפעילות הצה"לית המזהמת? האם צה"ל כפוף לחוקים אלו?