תעשיית הקולנוע ככלל, משקפת את ערכי התרבות של הזמן והמקום וייצוג הנשים בקולנוע הוא פונקציה של ערכים אלה . ייצוגן של הנשים בקולנוע ככלל ובקולנוע הפלסטיני בפרט נמנע מלהעמידם במרכז ועל פי רוב ייצוג האישה הוא כאל חפץ מין וערכה טמון במיניות שלה.

העבודה הנוכחית עניינה במעמדה האישה בחברה פלסטינית בראי הקולנוע הפלסטיני.

הסרטים "גן עדן עכשיו" (2005) ו"צימאון" (2004), מציגים דמויות נשיות בלב הקונפליקט הפלסטיני-ישראל ,המשמש כרקע לסיפור העלילה או כחלק בלתי נפרד מעלילת הסרט. בהתאםלכך נטען בספרות כי הקולנוע הפלסטיני ככלל מציג את הסרט מציג את הזעם הפלסטיני , העומד לפרוץ בכל רגע החוצה.

אומנם העלילה בסרטים הנדונים, שונה בתכלית , אך ניתן לזהות סממנים דומים המאפיינים את נשיותה של האישה הפלסטינית ולאומיותה של האישה הפלסטינית . מדובר בנשים הנושאות בעול הכיבוש השמרני-פטריאכלי –גברי ועול הכיבוש הישראלי.

בסרט "גן עדן עכשיו" מוצגות שתי דמויות פאסיביות ושוליות אשר אינן מנווטות את העלילה ואף לא משפיעות עליה. סוהא, מציגה נשיות מודרנית החוצה את גבולות המסורת השמרנית הפטריאכלית- פלסטינית,שכן היא לבושה באופן צעיר ומושך וכן בטוחה בעצמה. בנוסף, היא שוברת מוסכמות ביחסה כלפי סעיד , מניחה יד על כתפו ומזמינה אותו לביתה. התנהגותה משדרת מיניות ועוצמה נשית, אשר אינה מאפיינת נשים כנועות הנתונות לעול התרבות הפטריאכלית האסלאמית.

מטרתה של העבודה הנוכחית הייתה לבחון כיצד נתפסת נשיותה ולאומיותה של האישה הפלסטינית?

הסוגיה נבדקה באמצעות שני סרטים המהווים חלק מארסנל הקולנוע הפלסטיני.

ממצאי המחקר מעלים בין היתר כי הנשים בסרטים שהוצגו חיות בצל הקונפליקט, אך אינן מעורבות בו באופן ישיר. הן מוותרות על מעורבות ישירה אם בכפייה ואם מרצון ומסתגרות בזירה הביתית, הוא המקום הטבעי של האישה הפלסטינית. הספרות גורסת כי מעמד האישה הפלסטינית מהווה חלק בלתי נפרד מהמאבק הפלסטיני וכי הסרטים אומנם לא הציגו את חלקן של הנשים במאבק, אך בהחלט העידו על העובדה כי עול הכיבוד ועול התרבות המוסלמים משפיעים על מעמדה האישה ונחיתותה.