ניתוח הסוציולוגיה של ההגירה  מעלה כי ההגירה משנה את כל ההיבטים של חיי המהגרים ותובעת יכולת המרה גבוהה. הנחה זו עומדת ביסוד התזה של "הלם התרבות" שנגרם על ידי ההגירה.

סקירת הספרות הנוכחית עוסקת בהגירה ועלייה מחבר העמים לישראל וכן בהיבטים של הקונפליקטים הבין דוריים.

נפילת מסך הברזל בברית המועצות שהובילה להפסקת ההגבלות שהטילה הממשלה הסובייטית בפני אנשים שביקשו להגר, וסגירת שעריה של ארה"ב בפני מהגרים מברית המועצות לשעבר בעקבות לחץ שהפעילה מדינת ישראל, הובילו לכך שבשנות 1989 – 2002 עלו לישראל כ 900,000 עולים מברית המועצות לשעבר.

בנוסף, גל עלייה זה התאפיין במהגרים מכלל שכבות האוכלוסייה ובהטרוגניות אתנית וחברתית. המניעים לעלייה היו בחלקם אידאולוגיים ונבעו מרצון לשוב למולדת ההיסטורית. גורמים בעלי אופי אחר היו החרפת האנטישמיות, קריסת הכלכלה הסובייטית והידרדרות איכות החיים.

הורים ממוצא רוסי נוהגים לרוב לעודד את ילדיהם להקדיש את מרבית זמנם ללימודים אקדמיים, אך לא מעודדים אותם להיות עצמאים או לקחת חלק בהחלטות ובמטלות משפחתיות בגלל השפעת הקומוניזם ששלט בחברה הסובייטית ובו לא היה מקום לאוטונומיה אישית ולביטוי עצמי.

תפיסה זו חדרה גם לתוך המערכת המשפחתית שבה מתקיימים יחסים הדוקים בין הורים לילדים וקיימת הרתעות מאוטונומיה ומאינדיווידואליזם. גישת חינוך והורות זו יצרה במשפחות ממוצא רוסי, תלות רגשית של ילדים בוגרים בהוריהם.

למרות תלות זו, מתבגרים נוטים להסתגל לארץ החדשה במהירות רבה יותר מהוריהם. הם קולטים את השפה במהירות ולומדים את הנורמות החברתיות המקובלות בקרב בני גילם כדי להשיג מידה של חופש באורח החיים. ההורים כמובן עשויים לחוות זאת כאיום על סמכותם ההורים.