אבטלה: מצב בו קיים כוח עבודה אזרחי כשיר לעבודה אשר אינו מוצא עבודה על פי הכישורים ורמת ההכנסה המקובלים במשק או במקצוע של מחפש העבודה.

סקירת ספרות לעבודת סמינריון הבוחנת את שיעור האבטלה בהתייחס למשתנים אזור המגורים (מחוז), מין, גיל, השכלה (שנות לימוד), דמי אבטלה, שכר ממוצע והכשרה מקצועית.

אבטלה חיכוכית: מצב בו מתקיים חוסר תיאום בין ענפי המשק ו/או מעבר עובדים מענף אחד למשנהו בתנודות עונתיות. מצב זה יוצר אבטלה קצרה עד בינונית בתקופות המעבר. במטרה לצמצם את האבטלה החיכוכית דרוש ששוק העבודה יכלול הגברת אינפורמציה, שיפור שירות התעסוקה וכדומה

אבטלה מבנית: אבטלה הנובעת מאופיו של שוק העבודה ונגרמת משינויים במבנה המשק. כלומר קיימת אי התאמה בין תכונותיהם של מחפשי העבודה ובין הדרישות במשרות הקיימות.

נמצא כי במחוז חיפה והצפון קיימת האבטלה החמורה ביותר ואילו האבטלה באזור הדרום והנגב פחות חמורה.

האבטלה מתרכזת בפריפריה ובמיוחד בדרום וכן קיים פער בין יישובי הפיתוח לבין מרכז הארץ. על פי נתוני הלמ"ס מגיע שיעור האבטלה ביישובי הפיתוח לכ- 14% ומשך האבטלה עולה על 7  חודשים.

הנפגעים העיקריים מהאבטלה הם הנכנסים החדשים לשוק העבודה. נמצא כי שיעור האבטלה גדול יותר בעיקר בקבוצות הגיל הצעיר (24 – 15), שהשתתפותו בכוח העבודה הנה בירידה.

על פי תיאורית ההון האנושי, עובד בעל רמה גבוהה יותר של הון אנושי מציע למעסיקו רמה גבוהה יותר של פריון במהלך תקופת העסקתו. העלאת ההון האנושי נעשית באמצעות רכישת השכלה, הכשרה מקצועית וצבירת ניסיון.