אדוארד אלטמן פיתח מודל הכולל יחסים בדוחות כספיים החוזים פשיטת רגל של חברות ייצור ציבוריות. אדוארד אלטמן היה החוקר הראשון אשר נקט בגישה רב משתנים לניבוי פשיטת רגל

סקירת ספרות זו דנה בגורמים המנבאים את תשואת האג"ח: מדד אלטמן, דרוג אג"ח

פשיטת רגל של חברות" פורסמה ב-Journal of Finance בספטמבר 1968. מחקרו כלל 33 חברות אשר פשטו את הרגל ו- 33 חברות אשר לא פשטו את הרגל בין השנים 1946-1965.

הנחות המודל הן :

1. ניתן להבחין בסימני מוקדמים למצוקה 3 – 2 שנים לפני פשיטת הרגל.
2. עיקר הגורמים למצוקה הם פנימיים לחברה, כגון: מבנה הון לקוי, רווחיות נמוכה, סיכון תפעולי גבוה וכדומה.
3. לגורמים חיצוניים כגון תחרות חריפה או מיתון אין כמעט השפעה ישירה על פשיטת הרגל, אך הם מהווים מאיץ לגורמים שליליים שכבר היו קיימים בחברה.

על דירוג חברות נכתבת ספרות זה עשרות שנים, כאשר הזרם העוסק בדירוג חברות החל  עוד בשנות השישים של המאה הקודמת.  הספרות זו בחנה אינדיקאטורים ויחסים פיננסיים שונים מתוך הדוחות הכספיים של חברות כדי לנסות ולנבא כישלון עסקי ובמהלך השנים התפתחו גם מודלים שונים לדירוג אשראי.

דירוג חברות הינו ציון שנעשה לפי סולם הדירוג המעריך את יכולתן לפרוע אגרות חוב. החישוב נעשה לפי היסטוריה כלכלית, סיכון פיננסי, איתנות ונזילות. חברות מדורגות מ A-D, כאשר הגבוה ביותר הוא AAA  והנמוך ביותר הוא D.

אגרות חוב מנבאות שיעור תשואת מניות וכי קיים קשר חיובי בין אגרות חוב לבין תשואת מניות.

ההסבר התיאורטי לכך הוא, שערכי המניות מבוססים על הרווחים של החברה, ומחזור העסק הוא הקובע העיקרי של הרווחים הללו. כלומר תשואת מניות גבוהה מלמדת על חברה רווחית וחזקה יותר מבחינה כלכלית.