משנות המאה ה-20 עולה בהתמדה מספרן של נשים המשתתפות בשוק העבודה, כיום האימהות והנשים הנשואות מהוות את מרבית כוח העבודה הנשי.

סקירת ספרות הבוחנת מהם הגורמים החברתיים והמבניים המעכבים את קבלת נשים לעבודה

שינויים בפעילותן הכלכלית של נשים לוו בשינויים נוספים: עליה דרמטית בהשכלת הנשים, דחיית גיל הנישואים והלידות, מגמה שוויונית רבה יותר בתפיסת המינים, כיום רווחת התפיסה של שני מפרנסים ואילו המפרנס היחיד הולך ונעלם

הדעה הקדומה כי נשים הן המפרנסות השניות הובילה לפגיעה בשכרן של הנשים ביחס לשכר הגברים. ישנם הרבה מעסיקים שעדיין שבויים בהשקפה של העולם הפטריארכלי ומניחים שהאישה בניגוד לגבר אשר תפקידו הוא לדאוג לפרנסת הבית העיקרית וכי תפקידה של האישה הוא לנהל את הבית. ואילו עבודתה בשכר היא מעין "תחביב" או "תוספת" להכנסת המשפחה

על אף החקיקה המגנה על זכויות הנשים בעבודה, מצב הנשים בשוק העבודה נשאר כשהיה. תוצאת הלוואי הם שנשים מוערכות לעתים קרובות פחות מגברים ביחס לעבודות מאתגרות, נשים נתפסות כלא מסוגלות להתמודד עם משימות מסוימות, כלא יעילות וכעובדות אשר להן אין את  המאפיינים הדרושים כדי להגיע לידי הצלחה וביצועים בעמדות בכירות.

תפקידי מגדר וזהויות נלמדים במסגרת קשרי משפחה מורכבים ומקבלים חיזוק בתהליך הסוציאליזציה, בו מיוחסת התנהגות חברתית ומותאמת לנורמות של כל חברה .  כמו כן, הציפיות לגבי התפקידים של גברים ונשים בחברה הם למעשה תוצאה של יחסי הכוח המאפיינים חברה, שבה קיימים קבוצות שוליים. כאמור, תפקידי מין נלמדים בתהליך הסוציאליזציה ובאים לידי ביטוי במסגרת העבודה .

כמו כן, בדיקת קבלה למשרות ניהול, העלתה כי לא נמצאו הבדלי גיל והשכלה בין המינים, אך נמצא כי קיימת נטייה של א לקבל נשים למשרות ניהול  ולכן יש צורך לחוקק מנגנונים מוסדיים כדי להתגבר על מספרן הנמוך של נשים בתפקידי ניהול .