בשנים האחרונות אנו עדים לשינויים במעמדו של הצבא הישראלי כ"צבא עם", אך למרות השינויים לצבא עדיין תפקיד מרכזי בהגדרת האזרחות ובקביעת גבולות המדינה. לאורך השנים נתפס הצבא כמי שאחד מתפקידיו המרכזיים, לצד התפקיד הביטחוני, הוא ליצור כור היתוך. סקירה זו דנה באופן שבו נבנות זהויות אתניות בצבא בקרב החיילים הקרביים.

המושגים המרכזיים בהם עשו שימוש החיילים באפיון החטיבות הם "ערבי" ו"צהוב". מאפיינים אלה טומנים בחובם מגוון רחב של מאפיינים אשר מרכיבים את תרבות החטיבות. בחלק זה אעמוד על מאפייני ה"ערבי" וה"צהוב" אשר הופכים כל חטיבה לקבוצה בעלת תרבות ייחודית, מאפיינים אשר לטענתי מבוססים על הבחנות אתניות.

בחירה בחטיבות החי"ר גולני וצנחנים כזירות המחקר, נבעה מתוך השילוב שבין נקודות הדמיון של ייעודן, ובין השוני התרבותי שלהן. מחד בשתי החטיבות מדובר בחיילים קרביים, בחיילות ירוקים, עבודתם היא עבודה פיזית והם עוסקים בלוחמת שטח ובפעילות מבצעית. מאידך, בעוד שהגיוס לצנחנים כרוך בתהליך מיון, הגיוס לגולני הוא על פי שיבוץ. חטיבת הצנחנים נתפסת כחטיבה יוקרתית, אליטיסטית, הן בשל תהליך המיון, הן בשל קורס הצניחה והן בשל סממנים נוספים שהצבא מעניק לה כגון הכומתה האדומה, המדים השונים והנעלים החומות. חטיבת גולני לעומת זאת נתפסת כמשפחה, כחטיבה של העם, כמקום שהוא בית ולכאורה מקבל כל מי שרוצה לבוא

בחיילות ירוקים הכוונה היא לצבע המדים של חיילות היבשה שהינו ירוק זית, להבדיל מחיל האוויר וחיל הים אשר צבע המדים שלהם אפור.

הגיוס לחילות השונים בצבא מתבצע באמצעות שיבוץ או מיון; תהליך השיבוץ הוא תהליך שבו על סמך הנתונים שנאספו על החייל הצבא מחליט על פי שיקול דעתו היכן ובאיזה תפקיד ישרת החייל. מיון הוא תהליך קבלה לתפקידים הנחשבים יוקרתיים בצבא, המיון כולל מבחנים אשר מאפשרים לצבא לאתר את החיילים המתאימים. היחידות שהגיוס אליהן מבוסס על תהליך מיון הינן יחידות התנדבותיות, כך שלכאורה החיילים בוחרים האם להתגייס אליהן והם יכולים לעזוב בכל זמן שירצו, לפיכך ההנחה היא שהמוטיבציה לשירות גבוהה יותר אצל מי שמתנדבים לשירות להבדיל מאלה המשובצים ללא כל אפשרות בחירה.