השילוב של עבודה אינטנסיבית ושוחקת וכיוון תעסוקתי לא מגובש של העוסקים בתפקידים אלה גורם לשינויים בתוכניות האישיות של עובדים כאלה ולשיעורים גבוהים של עזיבה טבעית .

עניינו של מחקר זה היה בהבדל בשביעות רצון בעבודה וכוונת עזיבה בין עובדים ארעיים וקבועים בחברה

בדיקת הקשר בין שביעות רצון לבין כוונות עזיבה העלתה כי על פי מחקרים הפרט עוזב את מקום העבודה כאשר הוא אינו מרוצה ואם קיימות חלופות אפשריות לתעסוקה. הדגש הוא על חוסר שביעות רצון, מחויבות נמוכה וחלופות תעסוקה רבות. תיאוריות אלו הביאו להצלחה חלקית בלבד ביכולת לחזות עזיבה מרצון.

גם באשר לקשר בין מגדר לבין כוונות עזיבה נמצאו נתונים סותרים, למשל במחקר שכלל מדגם של מנהלים ומקצועות חופשיים נמצא כי, נשים גילו יותר כוונות עזיבה מאשר גברים.  אולם, כאשר הוסרה ההשפעה של גורם שביעות הרצון מהעבודה נעלם הפער בכוונות העזיבה בין נשים לגברים

הרציונאל העומד בבסיס המחקר הנוכחי טוען כי עובדים זמניים פחות שביעי רצון ולכן גם בעלי כוונות עזיבה במידה רבה יותר מעובדים קבועים.

הסיבות לכך הן שכר זעום, אי קבלת תנאי עבודה נאותים, אי יציבות וביטחון ועוד. סיבות אלו ואחרות תורמות לחוסר שביעות רצון וכן לכוונות עזיבה.

בדיקת השאלה מחקרית נבחנה בקרב מדגם אשר כלל 57 נחקרים, כאשר מתוכם 30 גברים ו-27 נשים, גילם הממוצע עמד 32.29 שנים, מרביתם נשואים.

כאמור המחקר בחן הבדלים בין עובדים זמנים לקבועים ולפיכך התפלגות העובדים על פי סטטוס העסקה כלל 42 עובדים קבועים ו-15 עובדים זמניים. וותק כלל הנחקרים עמד על 6.30 שנים בממוצע.

כלי המחקר היה שאלון אשר כלל 3 חלקים:

• א. מאפייני רקע של העובד: מין, גיל ומצורת העסקה.
• ב. שאלון שביעות רצון (סמינובסקי, 2003).
• ג. שאלון כוונות עזיבה (1997-1986,Wayne et al Landau and Hammer)

השערות המחקר שנבחנו במסגרת המחקר הנוכחי היו 5 במספר כדלהלן:

• 1. קיים קשר שלילי בין שביעות רצון לכוונות עזיבה.
• 2. שביעות רצון בקרב עובדים קבועים גבוהה יותר משביעות רצון בקרב עובדים זמניים.
• 3. כוונות עזיבה של עובדים זמניים גדולות יותר מכוונות עזיבה בקרב עובדים קבועים.
• 4. קיים קשר שלילי בין שביעות רצון לכוונות עזיבה בקרב גברים.
• 5. קיים קשר שלילי בין שביעות רצון לכוונות עזיבה בקרב נשים.