הקהילה הקיבוצית המסורתית ידועה כבעלת תחושת שייכות גבוהה, בשל הקרבה הרגשית לחברי הקהילה, החיים המשותפים והקרובים. כמו כן עצם הלינה המשותפת וכן הקהילה הקיבוצית מילאה את הפונקציה המשפחתית, והובילה לתחושת השייכות גבוהה.

סקירת ספרות זו דנה בנושא ההבדלים בתחושת השייכות לקהילה של בני נוער אשר גרים בקיבוץ שיתופי לבין תחושת השייכות של בני נוער שגרים ביישוב קהילתי.

במהלך השנים חלו התפתחויות מרחיקות לכת במסגרת הקיבוץ כמו התפתחות תעשייתית מואצת, התחזקות מעמדה של המנהיגות הכלכלית-משקית לעומת ירידת השפעתה של המנהיגות החברתית-אידיאית או במילים אחרות היחלשות החלוציות אל מול התגברות המגמות משקיות-צרכניות וכן היחלשות הקולקטיביות בשל התפתחות מגמות אינדיבידואליסטיות.

עם התחלפות הדורות בחברה הקיבוצית, הסתמנו מספר שינויים רחבים במבנה ובתרבות הקיבוצית. בהכללה, ניתן לתאר תהליך בו חלה התרופפות ניכרת במאפיינים השיתופיים השונים וכן במשך השנים חלה ירידה בתחושת ההזדהות של החברים עם הקיבוץ ומטרותיו.

סקירת הספרות הנוכחית דנה בשתי מערכות תרבותיות – היישוב הקהילתי והחברה הקיבוצית, המייצגות במידה מסוימת את החברה הישראלית. שתי מערכות תרבותיות אלה נבדלות וקיימים מדדים שונים לבחינת ההבדלים ביניהן. אחד המדדים החשובים שבהם מקובל לעשות שימוש לצורך השוואה בין תרבויות הוא מערכת הערכים האישיים.

מקובל לראות בכל מערכת תרבותית מסגרת בסיסית וקבועה למבנהו הקוגניטיבי של הפרט, מערכת זו משפיעה על התנהגותו ועמדותיו, על הנעתו לפעילות, לעבודה וליחסים חברתיים. ערכי המערכת התרבותית הנם בסיסיים ביותר בבחינת משך הזמן בו הפרט מחזיק בהן. סקירה זו בוחנת את שתי המערכות החברתיות השונות, אשר נבדלות ביניהן במערכת הערכים, אף שניתן לראות כיום את החברה הקיבוצית כמושפעת מערכי החברה המערבית-עירונית.