לקות למידה מוגדרת כהפרעה נוירו-התפתחותית הפוגעת בתפקודי למידה בסיסיים ובסיסה פיזיולוגי, אנטומי ותורשתי. הגורם התורשתי הוא האחראי לליקוי במערכת העצבים אשר משפיע מצידו על תהליכי הלמידה או הרכישה של מיומנויות כמו: קריאה וכתיבה, אשר לרוב נרכשים באופן הדרגתי כחלק מתהליכי ההתפתחות הנורמטיביים.

סקירת הספרות הנוכחית בוחנת את ההיבטים השונים בלקויות למידה, בתחושת הערכה עצמית, מסוגלות עצמית ובדידות.

לקות למידה ספציפית ( Specific Learning Disability – SLD) היא הפרעה התפתחותית המופיעה בתקופת הילדות. הלקות באה לידי ביטוי במיומנויות לימודיות נמוכות, כמו לקויים בקריאה, כתיבה, או במתמטיקה

ההיבטים הרגשיים והחברתיים השליליים בקרב לקויי למידה הם פועל יוצא מחוויית הלמידה של מתבגרים עם לקות למידה. לדוגמה; למרבית התלמידים חוויות למידה שליליות, תחושה שונה משאר התלמידים, זלזול מצד יתר התלמידים ולעג מצד המורים.

בדידות מוגדרת כתחושה מתמשכת של מצוקה כאשר אדם מרגיש ניכור מצד הסביבה במיוחד בפעילויות המספקות תחושה של אינטגרציה חברתית והזדמנויות לאינטימיות רגשית. תחושת הבדידות אינטנסיבית במיוחד בגיל ההתבגרות

קויות הלמידה משפיעות לא רק במישור הלימודי- אינטלקטואלי אלא גם במישר החברתי. סטודנטים עם לקויות למידה דיווחו על תחושת הבדידות גבוהה יותר לעומת סטודנטים ללא לקויות למידה

מסוגלות עצמית הנה אמונה של האדם ביכולותיו לבצע פעולה מסוימת או משימה. על פי תיאורית המסוגלות העצמית, התנהגות איננה רק יכולת תפקודית, אלא גם כרוכה במוטיבציה ומשאבים קוגניטיביים

לקויי למידה מציגים לרוב מסוגלות עצמית נמוכה לעומת אלו אשר להם אין לקויות למידה. תלמידים עם לקויות למידה מדרגים, לעתים קרובות, את היכולות האקדמיות שלהם כנמוכות יותר משל חבריהם

תפיסה עצמית ויכולת בפועל מחולקת לארבע קטגוריות ואלה כוללות תפיסות אקדמיות, חברתיות, רגשיות והתנהגותיות. בהתבסס על קטגוריות אלה, קיימים ארבעה ממדים משותפים של הערכה עצמית; קבלה עצמית, יכולת עצמית חברתית, קבלה עצמית פיזית ויכולת עצמית אקדמית.

ידוע כי הערכה עצמית חיובית נקשרת להישגים לימודיים גבוהים ובנוסף, בעלי הישגים לימודיים נמוכים חווים גם הערכה עצמית נמוכה ולכן עבור תלמידים עם לקויות, סיוע ברמה הלימודית משפר את ההערכה העצמית